מַה שֶּׁעָמֹק, מַה שֶׁבֵּינִי לְבֵינִי, מַה שֶׁקּוֹבֵעַ –
לְעוֹלָם לֹא יֵדַע רֵעַ,
אֲפִילוּ לֹא רַעְיָתִי, אוֹ בְּנִי.
וַדַּאי יֵשׁ אֲרֻבּוֹת מְסֻתָּרוֹת
גַּם לְצִפּוֹר־נֶפֶשׁ־יַקִּירַי
הַנַּעֲלָמוֹת מִפָּנַי אֵי־שָׁם וּמְפַרְפְּרוֹת
כְּמוֹ שֶׁלִּי, כְּנִסְתָּרַי.
כָּכָה זֶה. כֻּלָּנוּ גַלְמוּדִים בִּשְׁעַת־הַכְּלוּב הָעֲזוּבָה –
כַּפַּחַד,
כַּבּוּשָׁה,
כָּאַהֲבָה.