מַה שֶּׁעָמֹק, מַה שֶׁבֵּינִי לְבֵינִי, מַה שֶׁקּוֹבֵעַ –

לְעוֹלָם לֹא יֵדַע רֵעַ,

אֲפִילוּ לֹא רַעְיָתִי, אוֹ בְּנִי.

וַדַּאי יֵשׁ אֲרֻבּוֹת מְסֻתָּרוֹת

גַּם לְצִפּוֹר-נֶפֶשׁ-יַקִּירַי

הַנַּעֲלָמוֹת מִפָּנַי אֵי-שָׁם וּמְפַרְפְּרוֹת

כְּמוֹ שֶׁלִּי, כְּנִסְתָּרַי.

כָּכָה זֶה. כֻּלָּנוּ גַלְמוּדִים בִּשְׁעַת-הַכְּלוּב הָעֲזוּבָה –

כַּפַּחַד,

כַּבּוּשָׁה,

כָּאַהֲבָה.