אָדָם בִּקֵּשׁ לוֹמַר

וְלֹא אָמַר.

נִשְׁאַר מַה שֶּׁבִּקֵּש לוֹמַר

לֹא נֶאֱמַר;

כֵיוָן שֶׁכְּבָר בִּקֵּשׁ –

נִשְׁאַר מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ לוֹמַר וְלֹא אָמַר

תָּלוּי וְעוֹמֵד מֻגְמָר,

מַשֶּׁהוּ עִקֵּשׁ

וְקָבוּעַ וּמְסֻמָּר

בֵּין הַמְבַקֵּשׁ

לְבֵין מִי שֶׁרָצָה שֶׁיּאָמֵר לוֹ מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר.

מַהוּ אוֹתוֹ מַצָּב שֶׁנּוֹצַר

בֵּין פֵּרוּק הָרָצוֹן לְבֵין הַמַּעְצָר

שֶׁעִכֵּב הָאֲמִירָה

לִפְנֵי שֶׁנִּבְרְאָה?

אָנָה נֶעֶלְמָה דְמוּת הַדְּבָרִים

שׁיָּכְלוּ לִהְיוֹת נֶאֱמָרִים

וְצֻיְּרוּ בְּדִמְיוֹנוֹ שֶׁל הַמְבַקֵּשׁ לְאָמְרָם?

אִישׁ לֹא שְׁמָעָם וְלֹא רָאָם.

לְאַט־לְאַט מִסְתַּבֵּר הַמַּאֲמָר הַמְהַדְהֵד בִּנְכָכַי —

“כִּי לֹא יִרְאֵנִי הָאָדָם וָחָי”.