הָאֲנָשִׁים שֶׁחוֹלְפִים עַל פָּנַי.

רְגִילַי וְשֶׁאֵינָם רְגִילַי, שׁוֹנַי וּמְשֻׁנַּי, כֹּל שֶׁרוֹאוֹת עֵינַי,

פָּנִים־שֶׁל־בַּרְזֶל יְצוּקוֹת וּפָנִים־שֶׁל־עֲרָפֶל

וְכַמָּה דוֹמוֹת הֵן כֻּלָּן אֵלּוּ לְאֵל.

פַּרְצוּף מִקְשָׁה אַחַת, קְלַסְתֵּר רִירִי וָזָב,

דְּיוֹקָן רָסוּק וּגְבִישְׁבִישִׁי.

כְּאִלּוּ יֵשׁ כַּמָּה דְפוּסֵי־אָב

לַצֶּלֶם הָאֱנוֹשִׁי.

עִתִּים נִדְמֶה לְךָ – אֵיזֶה הַפְלֵא וָפֶלֶא!

הֵן אֵלּוּ אֵלּוּ הַפָּנִים

שֶׁכְּבָר רָאִיתָ פַּעַם, מַמָּשׁ אֵלֶּה

שֶׁכְּבָר אָהַבְתָּ אוֹ שָׂנֵאתָ לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים

בְּחֶדֶר כָּלְשֶׁהוּ, אוֹ בִּרְחוֹבָה שֶׁל עִיר,

אֵיךְ קָרָה שֶׁנִּשְׁתַּמֵּר מַרְאָם טָרִי כֹּה וְצָעִיר

כְּשֶׁמַּרְאֶיךָ בָּרְאִי –

שַׂק שָׁמוּט וּמְרֻקָּן

שֶׁבְּמִקְרֶה נִקְלַע לְכָאן

מִן הַתְּקוּפָה הַהִיא.

אַתָּה שׁוֹכֵחַ לִרְגָעִים שֶׁשּׁוּב אַתָּה אֵינְךָ אַתָּה

וְשׁוּב הָעִיר אֵינָהּ אוֹתָהּ

וְאַשְׁלָיַת הַפַּרְצוּפִים הַמְהַלְּכִים בָּרְחוֹבוֹת

מַתְעָה אוֹתְךָ לְמַחֲשָׁבוֹת

כִּי זִיק עֵינֵי הַנַּעֲרָה וּקְרִיצוֹתֶיהָ מֵאֲחוֹרֵי הָעֹרֶף –

אֵלֶיךָ הֵם וּלְמַעַנְךָ,

עַד שֶׁאַתָּה נוֹכָח בָּעַיִן

שֶׁחָלָה כָּאן תְּמוּרָה בֵּינְתַיִם

וּבְעוֹד הִיא רֵאשִׁית קַיִץ – אַתָּה כְּבָר שִׁלְהֵי חֹרֶף

וְדוֹרִיַאן גְּרֵי, אָפְנַת 70, יוֹשֵׁב הַרְחֵק מִשֻלְחָנְךָ.

דֶּגֶם חָדָשׁ בָּא. אֵין מָנוֹס.

וְלֹא יוֹעִילוּ צְחוֹק וּבְכִי.

אָמְנָם עוֹד כָּאן אֲנִי, אַךְ שַׁעְתִּי – כְּשַׁעְתּוֹ שֶׁל הַמּוּמוֹס.

רַק הָאִמּוּם נִצְחִי.

*