לִכְשֶׁיִּתְקַמְּטוּ פָּנַי מְאֹד

אֵצֵא חֹרֶף אֶחָד הַחוּצָה

לָעֵץ הַסָּקוּס בִּקְצֵה הָרְחוֹב

עִם עַלְוָתוֹ הָעֲנֵפָה,

הַזּוֹכֵר אֶת לְחָיַי בִּהְיוֹתָם קְטִיפָה

וְאֶעֱמֹד תַּחְתָּיו.

כָּכָה אֶעֱמֹד וְאֶדֹּם

שִׁבְעִים לַיְלָה

וְשִׁבְעִים יוֹם,

עַד שֶׁתִּבְקַע נִצַּת-הָאָבִיב–

וּפְרוּעָה וְסוֹעֶרֶת

תִּבְעַר הַפְּרִיחָה בַּצַּמֶּרֶת.

אָז אַשְׁפִּיל עֵינַי וְאֹמַר:

אַשְׁרַי שֶׁזָּכִיתִי לְבָרֵךְ עַל הַמֻּגְמָר.

בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים,

שֶׁהֱבִיאַנִי בְּסוֹד הַפָּנִים

בַּנֶּעְלָם

וְהֶרְאַנִי זִיו-הָאִיקוֹנִין הַמֻּשְׁלָם,

שֶׁאֵין אַחֲרָיו זִקְנָה

וּלְפָנָיו אֵין עֲלוּמִים

וְהוּא נוֹלַד תְּאוֹמִים

עוֹנָה אַחַר עוֹנָה

מִדֵּי שָׁנָה.