אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי אֵינֶנִּי אֶלָּא נַעַר,

אָמְרוּ לִי שֶׁעָלַי לָגֶשֶׁת וְלִרְצוֹת.

אָמְרוּ לִי שֶׁלֹּא טוֹב לְבַד לֵילֵךְ לַיַּעַר

וְשָׁאֲלוּ עַל מָה עֵינַי כֹּה עֲצוּבוֹת –

וְאֵיךְ לוֹמַר לָהֶם, שֶׁאָנֹכִי עָיַפְתִּי,

וְאֵיךְ לַסְבִּיר לָהֶם, דַּלּוֹתִי עַד מְאֹד!

הֲיַאֲמִינוּ לִי – שֶׁכֹּל אֲשֶׁר אָהַבְתִּי

בּוֹרֵחַ מִפָּנַי בְּרֶכֶב-הַסּוֹדוֹת?

וְאַתְּ הַיְחִידָה – וְלָךְ אֲנִי עוֹד נַעַר

וּבְחֵיקֵךְ אֲנִי בּוֹכֶה עוֹד תִּינוֹקִית.

תִּרְאִינִי נְכוֹנָה – קָטָן מוּל רוּם-הַשַּׁעַר,

וּמְנַסֶּה לַשָּׁוְא הָרֵם אַבְנֵי-גָזִית!!