הָאֲגַם הַלָּבָן קָפוּא.

הוּא מֵגִיחַ אֵלַי מִבַּעַד לְגִזְעֵי הָאַלּוֹנִים

הַצַּפְצָפוֹת הַמֻּשְׁלָגוֹת

וְתִמּוּרֵי־הָאֹרֶן הַגְּבוֹהִים,

כְּמוֹ אַגָּדָה רְחוֹקָה

כְּעַרְפִלִּית שֶׁל כּוֹכָבִים עֲלוּמֵי שֵׁם.

הָאֲגַם הַלָּבָן שֶׁל טַמַּרַק

מֵצִיץ מִבֵּין הָעֵצִים כְּסִפּוּר שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְסַפֵּר,

מָה קָרָה לְגִבּוֹרָיו? אֵיךְ נִתְאַדְּתָה דְּמוּתָם?

אֵיךְ נָמוֹגָה וְאָנָה נֶעֶלְמָה?

מָתַי גָּוְעוּ אַחֲרוֹנֵי הַבַּרְבּוּרִים

וְאֵיפֹה נִשְׁבְּרָה כְּנָפָם?

וְהָאֲגַמִּיּוֹת

וְאוְזֵי־הַבָּר?

בְּאוּלַם־הַמַּחֲנֶה הַגָּדוֹל מִתְנַהֵל וִכּוּחַ עַל מִיהוּת הָאֱלֹהִים

וְיַהֲדוּת וְיִשְׂרָאֵל.

כַּמָּה צַעַר יֵשׁ

וְכַמָּה אֵימָה

לְהַבִּיט וּלְהַקְשִׁיב בְּיַחְדָּו אֶל נוֹכְחוּת הַחֲוָיָה

שֶׁאֵין כֹּחַ לְהוֹדוֹת בָּהּ, שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ לְכַנּוֹתָהּ בְּשֵׁם.

הַנֹּעַר הַזֶּה. הַשּׁוֹתֵק כְּאִלּוּ. הַמִּתְוַכֵּחַ עִם עַצְמוֹ.

הָרָעֵב לְצַלַּחַת־הַשָּׁמַיִם. הַשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית־מְקוֹרוֹתָיו –

מִי מְפַרְנְסָיו? מִי יַתִּיר אֶת נְדָרָיו וִיבַטֵּל צוֹמוֹ?

מִי יֹאמַר לוֹ כְּתֹבֶת סָבוֹ וִיגַלֶּה לוֹ שְׁמוֹ

וְיַזְכִּיר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ?

הָעֲרָפֶל זוֹחֵל בֵּין הָעֵצִים,

קָרֵב אֵלַי כְּרוּחַ־מִסְתּוֹרִין שֶׁלֹּא מִכָּאן, עִם אֵפֶר שׁוֹאוֹתֵינוּ הָרַבּוֹת,

וַעֲשַׁן הָאֲרֻבָּה שֶׁנִּסְתְּמָה פִּתְאֹם – חוֹנֵק, מָלֵא אֶת הָאוּלָם.

סוֹף־סוֹף כַּמָּה אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בְּתַעֲנִית?

לֹא, לֹא. הַחֹרֶף הַזֶּה לֹא יַאֲבִיב שֵׁנִית.

הַנְּעָרִים הַיְּהוּדִים שֶׁלִּי, שֶׁל אֲמֵרִיקָה,

גּוֹשְׁשִׁים,

מְשַׂחֲקִים, מַעֲמִיקִים בַּשֶּׁלֶג

בָּאֲגַם הַמִּתְעַרְפֵּל וּמַאֲפִיר.

כֻּלָּם יְלָדַי הַיּוֹם, כֻּלָּם אֲבוּדַי, כֻּלָּם שַׁיָּכִים לִי וְאֵינָם לִי.

קִרְבוּ מְעַט, הוֹשִׁיטוּ יְדֵיכֶם הַקְּפוּאוֹת לַלֶּהָבָה.

הַקֹּר כֹּה עַז סָבִיב וְהָרוּחַ לְטוּשָׁה כַּחֶרֶב.

הִתְחַמְּמוּ מְעַט.

הָאֵשׁ שֶׁהִדְלַקְנוּ בַּתַּנּוּר אוּלַי לֹא תַּעֲמֹד עַד עֶרֶב.

(28.1.72 – מחנה־הנוער היהודי בטַמַרַק, ליד דטִרוֹיט, מישיגן)