על אפר מוקדה שמה יתנפלו

ובחיק שממתה בבכי יתגלגלו.

(שירי שפת קדש, 100)

שָׁם לִירוּשָׁלַיִם שַׁעַר הָרָקִיעַ

לִמְקוֹם הַלְוִיִּם שִׁירֵיהֶם אָז שָׁרוּ,

וִיהוּדָה הַלֵּוִי גַם שָׁם הִגִּיעַ –

וּלְקוֹנֵן שָׁם נִכְסַף שִׁירָיו נֶאְדָּרוּ.

לִבּוֹ בוֹ נִשְׁבָּר, אַף רוּחוֹ נָבָקָה,

וּדְמָעוֹת תּוֹךְ עֵינָיו כַּסִּיר יִרְתָּחוּ;

גַּם קִינַת כִּנּוֹרוֹ פֹּה הִתְאַפָּקָה,

וּבְנוֹת שִׁירוֹ כֻּלָּן תּוֹךְ לִבּוֹ שָׁחוּ.

אֶת אַרְצוֹ הוּא נָטַשׁ אֶרֶץ מוֹלֶדֶת,

אֵשֶׁת אֲהוּבָה, וּבָנוֹת הַשְּׁתַּיִם;

קָדִים שָׂם פָּנָיו כַּצִּפּוֹר נוֹדֶדֶת,

אֶל אֶרֶץ אָהַב מִבָּבַת עֵינַיִם.

הָאָרֶץ גַּן עֵדֶן שֵׁנִי הָיָתָה,

בָּהּ עֵץ הַדַּעַת כִּי רוּחָהּ רָמָה –

גַּם הִיא עֵץ חַיִּים לָאָדָם הֶרְאָתָה,

גַּם רוּחַ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ שָׁמָּה.

וּשְׁעָרֶיהָ הֵם גַּם שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם

כִּי עַל כֵּס מַלְכוּתָהּ יֵשֵׁב אֱלוֹהַּ;

אֶרֶץ, כָּל אֶבֶן בָּהּ – מִזְבַּח אֵל חַיִּים,

כָּל סֶלַע מָעֳמָד לִנְבִיא אֵל גָּבוֹהַּ.

לִמְחוֹז קֹדֶשׁ הַזֶּה נַפְשׁוֹ כָּלָתָה,

שָׁם עַל הַרְרֵי צִיּוֹן לַחֲצוֹב לוֹ קָבֶר;

וּבְמַרְאֶה וּבַחֲלוֹם הִיא לוֹ נִרְאָתָה,

שָׁם שַׂרְעַפָּיו כַּנְּשָׁרִים יַעֲלוּ אֵבֶר.

בֵּין יִלְלַת סוּפָה וּסְעָרָה הוֹמִיָּה,

בִּפְגוֹשׁ מִקָּדִים רוּחַ שׁוֹד וָאָמֶשׁ

וּצְנֵפָה כַּדּוּר צָנַף הָאֳנִיָּה,

וַיֵרֹמוּ גַלִּים כַּבּוֹת אֵשׁ שָׁמֶשׁ;

בֵּין רַעֲמֵי שׁוֹאָה וַחֲזִיזֵי צַלְמָוֶת

עַל גַּג הַסְּפִינָה הוּא עוֹמֵד בּוֹטֵחַ;

עַיִן לָעַיִן יִרְאֶה אֶת הַמָּוֶת –

יִזְכּוֹר אֶרֶץ קָדְשׁוֹ וְהוּא שָׂמֵחַ.

וַיִּקְרָא לִבְנוֹת שִׁירוֹ וַתְּהִימֶינָה,

וִיהוּדָה אָז יָשִׁיר שִׁיר מַה גָּבוֹהַּ!

וּבְנוֹת הַיָּם בִּיפִי קוֹלָן תִּדְמֶינָה

אֵל אִישׁ שָׁר עַל מַיִם כִּנְבִיא אֱלוֹהַּ!

גַּם סַעַר עָמַד, גַּם גַּלִּים יִשְׁתּוֹקוּ,

גַּם רַעַם בַּגַּלְגַּל קוֹל לֹא יַשְׁמִיעַ!

אַף כַּבִּירִים מַיִם לֹא יָשֹׁקּוּ

לִשְׁאוֹן קוֹל הַלֵּוִי רֶגַע הֵרִיעַ.

שׁוּב אֶל חוֹף הַיָּם הָאֳנִיָּה חָתָרָה,

חִישׁ עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ רַגְלוֹ דָרָכָה;

מֶה הָמָה לִבּוֹ, מָה נַפְשׁוֹ סָעָרָה!

וּלְחֵיק אֶרֶץ כִּמְעַט רוּחוֹ נִשְׁפָּכָה.

וּדְמָעוֹת כַּיָּם מֵעֵינָיו נָהָרוּ

מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ יִשַּׁק הָאֲדָמָה;

חִישׁ הִתְבּוֹלָלוּ הַדְּמָעוֹת נִגָּרוּ

בַּעֲפַר אַרְצוֹ זוֹ – כִּי הָיְתָה לִשְׁמָמָה.

אָז מִהֵר לָלֶכֶת אֶל מַשּׂוּאוֹת נֶצַח

שָׁם אַךְ חַיְתוֹ טֶרֶף – הוֹי שׁוֹד וָשָׂעַר!

כָּל קֹדֶשׁ יִשְּׁכוּ יִלְדֵי אוֹן וָרֶצַח

וּפְרָאִים אַכְזָרִים מֵחַיְתוֹ יָעַר.

וּבֶאֱשׁוּן אֲפֵלָה וּדְמִי הַלָּיִל

עַל קֶבֶר בֶּן-אָמוֹץ עֵינוֹ בּוֹכִיָּה;

"הַזֶּה הִרְעִים כָּאֵל בָּעֹז וָחָיִל,

אֵיךְ קִנְּנוּ עַל קִבְרוֹ שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה!"

קֶבֶר בֶּן-חִלְקִיָּה עֵינָיו הִשְׁקִיפוּ;

אִישׁ לִבְכִיתוֹ חוֹמוֹת צִיּוֹן דָּמָעוּ,

כָּל דִּמְעוֹת עַמּוֹ מֵעֵינָיו הִצִּיפוּ,

כָּל אֶנְקוֹת מֵתֶיהָ מִפִּיו נִשְׁמָעוּ.

הָהּ! לַשָּׁוְא עַל קִבְרוֹ יָמֵר, יִתְאוֹנֵן –

שָׁמַם הַקֶּבֶר וּדְשָׁאָיו נִחָרוּ,

הַיַּנְשׁוּף יֵילִיל עַל קֶבֶר הַמְקוֹנֵן

וּזְאֵבֵי עֶרֶב עַל טַרְפָּם יִנְעָרוּ.

כַּרְמֶל חָזָה עַל רֹאשׁ צִיּוֹן עֲטֶרֶת,

הַר חָמְדוּ חוֹזִים, כָּל צִיץ בּוֹ פּוֹרֵחַ –

עַתָּה סוּפָתָה אַךְ עָלָיו סוֹעֶרֶת,

וּכְפֶגֶר עֲנָק הוּא דוּמָם קֵרֵחַ.

וּלְרַגְלָיו אִם עוֹד תִּפְרַח הַחֲבַצֶּלֶת

וַחֲמוּדָה שׁוֹשַׁנָּה תָּפִיץ נִיחוֹחַ –

אַךְ, הָהּ, הִיא תָנֵץ תִּפְרַח אַף נוֹבֶלֶת

מֵאֵין אִישׁ עָלֶיהָ יִשְׂמַח שָׂמוֹחַ.

וּבְנוֹת צִיּוֹן לֹא עוֹד – אוֹיָה הַיְקָרוֹת!

(הוֹ גּוֹלוֹת סוּרוֹת בַּאֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת)

אוֹתָן עַל רֹאשָׁן תַּעֲנוֹדְנָה עֲטָרוֹת,

לֹא עוֹד תֵּצֶאנָה בִּמְחוֹלוֹת הוֹמִיּוֹת.

עוֹד בִּיפִי נָגְהוֹ הַשַּׁחַר זוֹרֵחַ,

אַךְ לֹא עוֹד כִּנּוֹרִים אוֹתוֹ יָעִירוּ;

עוֹד בִּנְעִים הוֹדוֹ הַשָּׁרוֹן פּוֹרֵחַ,

אַךְ לֹא עוֹד הַנְּבִיאִים עָלָיו יָשִׁירוּ.

חַם לֵב הַמְשׁוֹרֵר, כִּלְיוֹתָיו יֶהֱמָיוּ,

אֶל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן חִישׁ רַגְלָיו נָעוּ –

עוֹד יַלְדוּת בַּת צִיּוֹן הֵם אָז חָזָיוּ,

גַּם אֶנְקַת מוֹתָהּ עוֹד הֵמָּה שָׁמָעוּ.

מִגִּילָהּ גַּם אֶבְלָהּ לָקְחוּ לָמוֹ חֶבֶל,

כִּי נָתְנוּ עֵצִים לִבְנוֹת בּוֹ אַרְמוֹנִים,

וּלְהֵיכְלֵי תַעֲנוּגוֹת – כִּנּוֹר וָנֶבֶל,

וּלְבָתֵּי-עוֹלָם – עֵץ קֶבֶר וַאֲרוֹנִים.

אֵלֶּה הַנְּפִילִים וּשְׁכֵנֵי שָׁמָיִם

עַל רֹאשָׁם יִרְבַּץ שֶׁלֶג עוֹלָמִים,

אַף גֻשְּׁמוּ כִּתְפֵיהֶם מִמְּטַר עֹז מַיִם,

אֵלֶּה הַיְשִׁישִׁים וּשְׂבֵעֵי רֹב יָמִים.

עַל רֹאשׁ הַמְשׁוֹרֵר רָאשֵׁיהֶם הֵנִיעוּ,

וּכְאִלּוּ עַל צִיּוֹן גַּם הֵם יֶאֱבָלוּ,

אָז הָמוּ מֵעָיו כַּכִּנּוֹר הֵרִיעוּ,

מִפִּיו זִמְרוֹת קֹדֶשׁ כַּצּוּף נָזָלוּ;

אָז שָׁר שִׁירוֹ “צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאָלִי”…

דָּמוּ הָאֲרָזִים לֹא עוֹד נָדוּ נָעוּ,

וּכְמוֹ אָמְרוּ לַקִּינָה: אַל תֶּחְדָּלִי!

כִּי קִינוֹת יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית יִשְׁמָעוּ.

הוּא שָׁר בַּלְּבָנוֹן – כָּל חַי בּוֹ נָדַמּוּ,

כִּי רוּחַ אֵל שַׁדַּי מִפִּיו נֶאֱצָלָה;

וּבְנִיב “קַדְמוּת נְעוּרָיִךְ” מִלָּיו תַּמּוּ,

כִּי תַרְדֵּמַת יָהּ אָז עָלָיו נָפָלָה.

אָז הוּבָא בַחֲלוֹם אֶל מַמְלְכוֹת הַמָּוֶת –

וּפֶתַע הַקְּבָרוֹת פִּיהֶם פָּעָרוּ,

קָאוּ הָרְפָאִים מִתַּחַת מַצָּבֶת,

וּדְמֵי הַמְשׁוֹרֵר קָפְאוּ נִצְרָרוּ.

מֵתֵי צִיּוֹן הֵמָּה קָמוּ מִקֶּבֶר,

וּבְעַד אֱלֹהֵימוֹ אָז הֹרְגוּ הָכְרָעוּ;

אַךְ מֻכִּים וּפְצוּעִים שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר,

וּשְׂרוּפֵי מוֹקֵד וּבְמַיִם טֻבָּעוּ.

גַּם אֲכוּלֵי רָקָב וּדְקוּרֵי חָרֶב

מֻשְׁלָכִים לַכְּפִירִים וּלְחֻמֵי דָבֶר,

מַקְדִּישֵׁי שֵׁם הָאֵל בֹּקֶר וָעֶרֶב –

וּבְעַד עַמָּם, הָהּ, הֵם יָרְדוּ אָז קָבֶר!

מִקְצוֹת אֶרֶץ שָׁם כֻּלָּם נִזְעָקוּ –

וּפְנֵיהֶם מֵרָקָב, מִתּוֹלָע בָּלוּ,

שֻׁפּוּ עַצְמוֹתָם, עֵינֵיהֶם נָמָקוּ,

וּבְחוֹרֵי עֵינֵימוֹ רִמָּה יִזְחָלוּ.

גַּם חוֹזֵי אֵל שַׁדַּי מִבּוֹר נִמְלָטוּ,

שָׁמָּה בֶּן-אָמוֹץ כֵּאלֹהִים יָשִׂיחַ,

גֵּווֹ פָּצוּעַ וּלְחָיָיו מֹרָטוּ,

עַל מָתְנָין שַׂק, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ.

שָׁם בֶּן-חִלְקִיָּה, פָּנָיו מַה קָּדָרוּ!

עַל תַּלְתַּלֵּי רֹאשׁוֹ אָבָק וָאֵפֶר,

וּבַטִּיט וּבֹץ פָּנָיו חֳמַרְמָרוּ –

בִּימִינוֹ הַקִּינוֹת בִּמְגִלַּת סֵפֶר.

אוּרִיָּה וּזְכַרְיָה שָׁם יִתְנוֹדָדוּ,

מִלִּבָּם יָזוּב דַּם רֹמַח תָּקוּעַ;

כָּל מוּמָת עַל דָּתוֹ שָׁמָּה נוֹעָדוּ –

וּמְתוֹם אֵין בָּם וּסְגוֹר לִבָּם קָרוּעַ.

אָז סָבִיב לַמְשׁוֹרֵר כֻּלָּם צָבָאוּ

וּבְחוֹרֵי אֵין-עָיִן אֵלָיו הִבִּיטוּ;

גֶּשֶׁת אֵלֵימוֹ – לוֹ דּוּמָם יִקְרָאוּ,

וִידֵי עֲצָמוֹת עַל כֵּן לוֹ הוֹשִׁיטוּ,

וִידֵי מֵתִים עוֹדָם נוֹגְעִים בּוֹ יַחַד,

עוֹד חֶרְדַּת הַחֲלוֹם עַל לִבּוֹ סוֹעָרֶת;

פִּתְאוֹם גַּם יַד חַי, – הוֹי חָמָס וָפַחַד! –

גַּם חֶרֶב יַד חַי, הוֹי בּוֹ חוֹדָרֶת!

חֶרֶב אַכְזָר חַי לֵב חוֹלֵם חָדָרָה,

כַּאֲפִיקֵי מַיִם, הוֹי, דָּמָיו יָצָאוּ!

וּבְזִרְמַת דָּמוֹ גַם נַפְשׁוֹ נִגָּרָה:

“לָנוּ נִדְמֵיתָ!” הַמֵּתִים קָרָאוּ.

וּצְחוֹק תַּעֲנוּגִים, לֹא חֶרְדַּת צַלְמָוֶת,

אַךְ הוֹד נֹעַם יָהּ חָפַף עַל פָּנֵיהוּ;

פֹּה תַּם חֲלוֹמוֹ. – הוֹ, חֲלוֹם מַר מָוֶת!

אַךְ הַמְשׁוֹרֵר לֹא עוֹד פָּתַח עֵינִֵיהוּ.

כִּי אַךְ נִרְדָּם מַשְׁמִים יָגֵעַ,

וַעֲרָבִי אַכְזָרִי עַז לֵב וָמֵצַח

הוֹ אָח לַנָּמֵר, הוֹ לַפֶּתֶן רֵעַ! –

בַּחֲמַת חֶרֶב רָעָה שָׁלַח בּוֹ רֶצַח.

זֵכֶר שֵׁם קָדְשׁוֹ לֹא יָסוּף מִיהוּדָה;

צוֹם הַחֲמִישִׁי עַל קִינוֹת בֶּן-חִלְקִיָּה

עֵת תִּתְיַפֵּחַ בַּת-צִיּוֹן הַשְּׁדוּדָה –

אָז גַּם אֶל שִׁירוֹ זֶה עֵינָהּ בּוֹכִיָּה.