עִתִּים אֲנִי מַשְׁחִיל עַצְמִי בְּגִבְעוֹלוֹ שֶׁל צִיץ,

אוֹ מִשְׁתַּרְבֵּב מֵחוֹר שֶׁל חֹלֶד – וּמֵצִיץ

וְאוֹר־כּוֹכָב נִבָּט אֵלַי

וְלֵיל דּוֹגֵר עַל סוֹדוֹתָיו,

אוֹ נַחֲרַת הַנִּרְדָּמִים אֲשֶׁר רָאוּ חֲלוֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ;

וּבְשָׂדֶה קָרוֹב יֵשׁ רוּחַ הַסּוֹרֵק אֶת הַקָּמָהּ

וּמַפַּל גּוּפָם שֶׁל אוֹהֲבִים בַּגֹּרֶן

וּשְׁרִיק־רַכֶּבֶת הָאוֹבֵד בַּמֶּרְחַקִּים

וּצְוִיץ־דְּרוֹרִים עַל חוּט הַטֶּלֶפוֹן – –

אֲזַי אֲנִי מַצְנִיחַ שׁוּב רֹאשִׁי

וְעַצְמוֹתַי שׁוֹקְטוֹת מִתַּחַת לֶעָפָר;

עוֹד לֹא לַשָּׁוְא, עוֹד לֹא לַשָּׁוְא,

עוֹד יֵשׁ בִּשְׁבִיל מָה לָמוּת.