בָּאתִי בַּלַּיְלָה לְכָאן וּבַלַּיְלָה אֲנִי עוֹזֵב.

אַל תִּשְׁאָלוּנִי מִנַּיִן וּלְאֵי-אָן —

אֵינִי יוֹדֵעַ.

אַל תֵּלְכוּ אַחֲרַי —

לֹא רָאִיתִי, לֹא שָׁמַעְתִּי,

לֹא כְלוּם.

הַנִּיחוּנִי לַעֲבֹר,

כִּי לֹא פֵּרוּשׁ לִי

וְלֹא מַעֲנֶה

וְלֹא פִּתְרוֹן.

לֹא מִכָּאן אֲנִי.

רַק רֶגַע עָצַר פֹּה הַמַּסָּע וּכְבָר הוּא זָז

שֵׁנִית לַדֶּרֶךְ.

אַל תִּשְׂמְחוּ עִמִּי

וְאַל תִּבְכּוּ עָלַי

וְאַל תְּחַכּוּ לִי.

אֵינְכֶם מַכִּירִים אוֹתִי,

זָר אֲנִי בַּמָּקוֹם.

גַּם אִם יֵעוֹר פִּתְאֹם אֶחָד מִיַּלְדֵיכֶם,

מֵרַעַשׁ הַמַּסָּע הַמִּתְרַחֵק,

וְיִלָּפֵת

וְיָקוּם לַיְלָה וְיִצְעַק —

הַרְגִּיעִי אוֹתוֹ, אֵם, אִמְרִי לוֹ: נוּמָה, בֵּן,

הַקּוֹל לֹא קוֹל

וְהַמַּרְאֶה אֵינוֹ מַרְאֶה,

חֲלוֹם הוּא שֶׁחָלַמְתָּ.