לַיְלָה רַךְ וְטָלוּל וְרֵיחָנִי

מַשִּׁיב רוּחַ צַח בְּאֶבְרוֹת מִשְׁיוֹ.

נָמָה הָאֲדָמָה. מִמֶּרְחַקִּים

עָפִים הֵדִים רָפִים וְנִדָּפִים.

עַנְפֵי הָאִילָנוֹת מוּל חַלּוֹנִי

זָעִים כְּלֹא זָעִים בָּאֲפֵלָה,

קַוֵּי כֶסֶף קָרִים לַכּוֹכָבִים

קוֹרְצִים בְּעַד רֶשֶׁת הָעֳפָאִים.

דּוּמָם אֲנִי יוֹשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן,

רוֹשֵׁם אֶת שׁוּרוֹתַי הַחֲרִישׁוֹת,

כְּתֹבֶת עַל הַגָּל שֶׁל מַנְגִּינוֹתַי,

כְּתֹבֶת עַל מַצֶּבֶת קֶבֶר חַיַּי.

"נִטְמַן פֹּה בֶן־אָדָם, שֶׁהִתְעוּהוּ

אֱלֹהָיו בְּמִדְבְּרוֹת הַזְּמַנִּים

מִנִּי עָבָר שָׂב לַדּוֹר הַקַּיָּם,

מַהֲלַךְ שְׁנוֹת אֲלָפִים מִמְּקוֹר חַיָּיו.

תָּעָה גְּלוּי־עֵינַים וּבַל יִרְאֶה,

תָּעָה פְקוּחַ אֹזֶן וּבַל יִשְׁמַע,

רָאָה רַק אֶת סִתְרֵי שְׁנוֹת נְשִׁיָּה,

שָׁמַע רַק אֶת צְלִילֵי דוֹרוֹת גָּזוּ.

הָיוּ חֲלוֹמוֹתָיו פִּרְחֵי קְבָרִים,

הָיָה לַהַט לַחֲשׁוֹ זֶבַח מֵתִים,

וּבִשְׂפַת רְפָאִים שְׁכוּחַת־חֶלֶד

הֶעֱרָה שִׁירַת חַיָּיו הָעֲרִירִים…"

לַיְלָה רַךְ וְטָלוּל וְרֵיחָנִי

מַשִּׁיב רוּחַ צַח בְּאֶבְרוֹת מִשְׁיוֹ,

כָּבָה נֵרִי כֵּהֶה מִנְּשִׁימָתוֹ,

מָלְאָה עֲלִיָּתִי חֹשֶׁךְ רַעֲנָן…

נִשְׁמְטָה נוֹצָתִי מִתּוֹךְ יָדִי,

רֹאשִׁי צָנַח דּוּמָם עַל הַשֻׁלְחָן,

קַוֵּי כֶסֶף קָרִים לַכּוֹכָבִים

חָדְרוּ בְעַד רֶשֶׁת הָעֳפָאִים.

זָרִים כְּמוֹ חַיַּי וַחֲרִישִׁים,

קָרִים כְּמוֹ חַיַּי וְנַעֲלָמִים

קָרְאוּ אֶת הַכְּתֹבֶת הַחֲרִישִׁית,

קוֹרְאַי הָעַתִּיקִים וְהַיְחִידִים…

מוסקבה, תרע"ז