ורגיליוס (70–19 לפנה״ס) חיבר את עשרת שירי רועים (Bucolica), המכונים גם אֶקלוֹגוֹת (מילולית: מבחר), בין השנים 42–37 לערך. שירו של סילֵנוס1, חלקהּ הגדול והעיקרי של האקלוגה השישית, מזכיר את שירו הקצר של אורפאוס בספר הראשון של ארגונאוטיקה לאפולוניוס מרודוס, אך מרחיק ממנו לכת הרבה. זוהי שירה מסתורית (רובּה ככולה בדיבור עקיף) המחזיקה קוסמוגוניה, מיתולוגיה וארס־פואטיקה באחת; הממד הפסטורלי לעומת זאת מצומצם. המבע עז ורגשי ובו בזמן מדויק ואירוני, וארוֹס נוכח “ככוח סותר והרסני בחיי אנוש”2 – תֵמת יסוד ביצירה בכלל. ואולי צודק המבקר בהשקפתו כי “דברים רבים בשיר מרתק זה יישארו אל נכון עלומים.”3
משקל השיר ברומית הקסמטר דקטילי, ובפישוט: בכל טור שש יחידות בנות שתיים או שלוש הברות, שהטעם בראשונה ביניהן. את התרגום לעומת זאת שקלתי ימבוס־אנפסט מעורב כלהלן: כל טור ניתן לחלוקה לשש יחידות בנות שתיים (ימבוס) או שלוש (אנפסט) הברות, שהטעם (הטבעי על פי רוב בעברית) באחרונה ביניהן. דוגמאות (ההברה המוטעמת ביחידה מובלטת; הברות באותה מילה מופרדות בקו אופקי):
(טור 38) /וּ–מֵ–הָ/–עֲ–נָ–נִים /שֶׁ–נִּשְּׂ–אוּ/ לַ–גֹּ/–בַהּ יוֹרְ–דִים /גְּשָׁ–מִים,/
(טור 43) /עוֹד אֵיךְ הַ/–מַּ–לָּ–חִים /לְ–הִי–לָֽס /שֶׁ–בַּ/–מַּ–עֲ–יָן /נֶ–עֱ–זָב/
(טור 54) /בְּ–צֵל /אַ–לּוֹן /אָ–פֵל /מַ–עֲ–לֶה /גֵּ–רָה עֵ/–שֶׂב חִ–וֵּר/
משקל גמיש זה אִפשר לי לתרגם את האקלוגה בדיוק רב מאוד (במידת הבנתי) ועם זה במבנה שירי, בתקווה שהדבר יתרום להנאת הקוראים.
שמות – הגייה ותעתיק:
* בשמות עצם פרטיים בני יותר מהברה אחת צוין מקום הטעם על ידי סימן מתג בהברה שיש להטעים, למשל פִּֽי–רָה, סָ–טוּרְֽן; בני יותר משלוש הברות – צוין גם מקום הטעם לפי המשקל, למשל פָּֽ–סִי–פָ–אֶֽה.
* הדו־תנועה – אֵוּ בשמות עצם פרטיים יווניים (כגון נֵ–רֵֽאוּס) נהגית כתנועה אחת; כך בשם פְּרוֹ–מֵ–תֵֽאוּס, למשל, שלוש הברות ולא ארבע.
* שמות עצם פרטיים יווניים שאין להם גרסה עברית תועתקו על פי כתיבם היווני, לא הרומי.
בשלושים טורי השיר הראשונים, שלא תורגמו להלן, מספר המשורר – אחרי מבוא מטא־שירי על ייעודו לטוות שירים “דקים” ומלוטשים במקום אפוס גיבורים ומלחמה, והקדשה בשפת חלקות לידיד בשם וָרוּס – על שני רועים צעירים המגלים את סילנוס ישן במערה, בגילופין כמו תמיד. השניים קושרים אותו בזרים כדי לאלצו להשמיעם שיר שהבטיח להם תדיר אך לשווא; סילנוס פוקח עיניו, מחייך לתעלול בהסכמה, ופותח בשיר המובטח, שבמהלכו, מעיר המשורר, “יָכֹלת לראות פָאוּנים וחיות פרא משתעשעים במחול ואלונים נֻקשים מנידים צמרותיהם.”