אֲנִי מַכִּיר סִפּוּר עַל לִוְיָתָן,

תֵּאוּרִי מְדֻיָּק עַד כַּמָּה שֶׁנִּתָּן:

לִפְנֵי חֲמִישִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אוֹ אֶתְמוֹל

נִסְחַף לְדִימוֹנָה לִוְיָתָן שָׁקוּף שֶׁנִּשְׁכַּב עַל צַד שְׂמֹאל

כָּל עָרֵי הַחוֹף הִתְקַנְּאוּ בְּדִימוֹנָה (שֶׁאֵין לָהּ חוֹף בִּכְלָל)

וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁהַלִּוְיָתָן מְבַקֵּשׁ לָשֵׂאת נְאוּם, אָמְרוּ בְּתַקִּיפוּת: ״אַל!״

וּבְעוֹד הֵם הִתְבּוֹשְׁשׁוּ בְּאַיָּלוֹן מִסִּבָּה מִסְתּוֹרִית,

הַלִּוְיָתָן לֹא הִתְאַפֵּק וְאָמַר שָׁלוֹשׁ מִלִּים בְּעִבְרִית.

אַחַר הִצְמִיחַ רַגְלַיִם וְהֵחֵל לִצְעֹד

(בְּחָלְפוֹ בְּתֵל אָבִיב לֹא עָצַר לָקֹד),

צְעִידָתוֹ קַפְּדָנִית, כְּפוּלוֹת שֶׁל חֲצִי פַּרְסָה בְּדִיּוּק שֶׁל פִּינְצֵטָה,

שְׁנֵי מַלְחִינִים מְדָדוּהָ מִן הֶחָלָל וְחִבְּרוֹ בְּצַוְתָּא אוֹפֶּרֶטָה.

הַלִּיבְּרֵטוֹ שֶׁלָּהּ, בִּדְיוֹ שְׁקוּפָה, שֻׂחַק עַל־יְדֵי שַׂחְקָנִים אִלְּמִים.

הַמְּבַקְּרִים הִלְּלוּ וְכָתְבוּ: ״יוּ וָאָה!״ בְּלִוְיָתָנִית בְּרֹאשׁ הַמַּאֲמָרִים.

וּמֹשֶׁה שֶׁרָאָה אֶת כָּל זֶה בַּנְּבוּאָה מִהֵר וְכָתַב שְׁלֹשׁ הַמִּלִּים בַּפְּתִיחָה.