אֲנִי רוֹאֶה דְּבָרִים הַמַּזְכִּירִים לִי מְאֹד, אַךְ קְצָת אַחֵרִים.

הַפַּעַם זֶה נִרְאֶה אֶפְשָׁרִי.

כֹּחַ מְשֻׁנֶּה נִכְנַס בִּי, כְּמוֹ בְּסִפּוּרֵי הַגִּבּוֹרִים.

הַפַּעַם אוּכַל לָלֶכֶת עַד כְּלוֹת הַנְּשִׁימָה.

לֹא יְבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי תְּעוּדוֹת.

לֹא יַשְׁווּ בַּאֲרִיכוּת אֶת פָּנַי לִתְמוּנָתִי.

כָּך אֶעֱבֹר מֵעִיר לְעִיר,

אָשִׁיב אֶת גְּזֵלוֹתַי אַחַת אַחַת

עַד קְצֵה הָרְשִׁימָה.