אֶל כְּחֹל הַשְּׁמָמָה הַשְּׁמֵימִית

הַטִּירָה אֶת זִיזֶיהָ שׁוֹלַחַת.

מְדוּרַת הַמִּזְרָח הַמַּצְמִית

תְּקַבֵּל פְּנֵי אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר.

בּוֹ בָּרֶגַע

צִלְצוּלֵי פַּרְסוֹת סוּסִים.

צַח בְּלִי פֶּגַע,

הַיָּרֵחַ הַמַּקְסִים

הוּא רוֹאֶה שִׁטְפוֹן־נוֹסְעִים.

וְאֶחָד, עָצוּם כִּפְלַיִם,

מַשָּׂאוֹ הַצַּח יַבְלִיט,

אֶל עֵינוֹ, אֶל עֵין הַלַּיִל,

רוּחַ־תֹּהוּ מִסְתּוֹרִית –

צְחוֹר הַלֶּסֶת הַיְּמָנִית –

אָז תַּבִּיט.

"לֹא צַדִּיק, גַּם לֹא צָבוּעַ,

כָּךְ אֶדְהַר בְּאַשְׁמוּרָה,

מַשָּׂאִי בַּלֵּב טָבוּעַ

עֵת מַלְכוּת הַשְּׁחוֹר שׁוֹרָה!"

טוֹפְפִים עַל הָרָצִיף

הַסּוּסִים, שְׁטוּפֵי־יָרֵחַ.

מַשָּׂאוֹ הַחַי יָנִיף

זֶה שֶׁמִּמִּרְדָּף בּוֹרֵחַ.

פּוֹהֲקִים הַסּוּסִים הָרְדוּמִים בְּלִי יְכֹלֶת,

תִּתְנוֹדֵד הַעֵדָה הַכּוֹשֶׁלֶת.

שְׂפָמוֹ מְסֻלְסָל בְּזֹהַב־סַלְסֹלֶת –

הוּא מַנְהִיג אֲצֻלָּה מִצְטַהֶלֶת.

כְּתֶשֶׁר חָפוּז לְאוֹתוֹ זַן נִשְׂגָּב,

נִפְתַּח לִרְוָחָה אָז הַשַּׁעַר.

"הִתְפָּרֵשׂ, הִתְפָּרֵשׂ־נָא, בַּדִּי הָרָחָב,

עֲטֵה הַמְּצִיאָה מֵאוֹר־סַהַר.

הֲלֹא אַיָּלָה תְּנַמְנֵם בְּיָדָיו!"

כְּשֶׁהוּא כּוֹבֵשׁ אֶת פַּחְדוֹ הָאַחֵר,

מַעְלָה יָרוּץ, מִתְנַשֵּׁף הוּא,

וְאֶת פָּנָיו יְבַקֵּשׁ לְסַתֵּר

בֵּין שַׂעֲרוֹת הַמְּכַשֶּׁפֶת.

"שָׁם, בַּצִּנָּה הַנֶּאֱפֶלֶת,

בֵּין שֻׁלְחָנוֹת וְסַפְסָלִים,

מָה אֲגַלֶּה עַל טִיב הָעֶלֶץ

לָאַבִּירִים הַהוֹלְלִים?"

וְאֵלּוּ הֵשִׁיבוּ בְּצַהַל:

"הֵן פֹּה דְּבַר־טַעַם תַּשְׁמִיעַ.

הַנִּקְלֶה אֶל הַשַּׁחַת נָפַל הוּא,

אַךְ נוֹסֵק הוּא מְאוֹר־הָרָקִיעַ". –

"כַּחֲצִי הַשָּׁעָה הַקְּצָרָה

אֶתְיַחֵד עִמָּהּ בָּעֲלִיָּה.

אָז אֵדַע, כְּלוּם נוֹהֶה שְׂעָרָהּ

אַחַר שֵׂיבָתִי הַטְּרִיָּה".

צָחֲקוּ חֲבֵרָיו, קַלֵּי־דַּעַת.

מְחוֹגוֹ הַיָּשָׁן הַשָּׁעוֹן מְטַלְטֵל.

הַפַּחַד אָז בָּא. כְּלַפֵּי חוּץ, בְּלִי מִגְרַעַת,

אֶת שְׂפָמוֹ הַמְּפֹאָר הָרוֹכֵב מְסַלְסֵל…

אַךְ מַהוּ? אֶנַח־תְּחִנָּה וְרֶטֶט שֶׁל רַחַשׁ,

וְרַעַם שֶׁל גּוּף הַנֶּחְבָּט אַחַר הֹלֶם.

אֲחוּז רְעָדָה, מִתְרוֹצֵץ הַטַּבָּח הוּא,

וְנָס עַל נַפְשׁוֹ, בְּלִי הַשְׁמִיעַ שׁוּם קוֹל עוֹד.

הֵם חוֹפְזִים, עֵת לִבָּם דְּבַר אֵימָה מְנַבֵּא הוּא,

אֶל דֶּלֶת הָעֵץ הַגְּבוֹהָה, הַקּוֹדֶרֶת,

אֶל חֹר הַמַּנְעוּל הַגְּדוּדַאי הַדּוֹמֵעַ

תּוֹחֵב מַפְתְּחוֹ בְּיָדוֹ הַנִּמְהֶרֶת.

עַל קֶסֶם־אִשָּׁה מִלְחָמָה יַאַסְרוּ הֵם,

הַדֶּלֶת תִּפֹּל מִצִּירָהּ הַקָּרוּעַ

בְּקוֹל חֲרִיקָה, כְּמוֹ הָיָה זֶה עוֹלֵל

אֲשֶׁר מִתְעוֹפֵף, מִתְחַנֵּן, מִתְפַּלֵּל.

אַךְ מַדּוּעַ הַלַּהַב יַבְהִיק בְּיָדָם?

בְּכָל כַּף יִתְנוֹצֵץ הַפִּגְיוֹן צְמֵא הַדָּם.

כָּמוֹהוּ כְּנָם, חֲבֵרָם שָׁם כָּרַע,

אַגְמֵי הַדָּמִים נִגָּרִים בְּתִשְׁזֹרֶת.

בְּפִנַּת הַטְּרַקְלִין – תּוֹכֵחָה וּמוֹרָא –

מָארִיָה וֶטְשׁוֹרָה.

1909–1912