כאשר אנו באים לדון בתפקיד המיעוטים בכלכלת הארץ יש לומר, כי לא המיעוט הגרמני בארץ־ישראל היה זה שתרם את התרומה המכרעת והבלעדית להתפתחותה הכלכלית של הארץ. היו מיעוטים ותיקים ממנו שהשפעתם לא נפלה מהשפעתו. כוונתי לארמנים וליוונים, שהופיעו כמתחריהם של היהודים במשק העירוני. היהודים עצמם מופיעים כמיעוט מסוג זה בערי החוף של הליבנט, במצרים ובסוריה. התפקיד הכלכלי שמילאו שם לא היה דומה לתפקיד שמילאה ההתיישבות היהודית בארץ־ישראל, אף כי בתקופה שקדמה להתיישבות הציונית ניתן אולי לומר, שהיהודים בארץ מילאו בה תפקיד זהה של מיעוט. ומכאן נשאלת השאלה, מה היו היחסים בין הסקטור היהודי לבין המשק הארצישראלי הכללי? שהרי עובדה בולטת היא, שאף צוינה על־ידי סופרים ציוניים בני התקופה, כי התפתחותן הכלכלית של סוריה, ובמיוחד של הלבנון, שבהן לא היתה כלל התיישבות יהודית, היתה מואצת יותר מהתפתחותה הכלכלית של ארץ־ישראל.

בני התקופה מבליטים את קיומם של המגעים בין הסקטור היהודי והמשק הארצישראלי והבלטה זאת קיימת לאורך כל תקופת המנדאט. ההפרדה החדה בין הסקטורים נעשתה למעשה רק אחרי מאורעות 1936, ואילו קודם לכן תואר תמיד המשק היהודי כמשולב בתוך הרקע הכלכלי הכללי. מה שעלינו לבדוק, אפוא, הם המגעים בין הסקטורים על רקע מיכלול של תופעות: מקורות ההון, יחסי הקנייה של הצרכנים מהיצרנים, יחסי עבודה, זרימת הון על־ידי רכישת קרקע או שכירת בתים ודירות, שותפויות כלכליות וכדו'. האם היו מגעים או שהיה ניתוק? דומני כי שיתוף הפעולה היה גדול יותר מכפי שמקובל לחשוב. היו שותפויות מסחריות. שמעון רוקח, למשל, שיתף פעולה עם משפחת החוסיינים. הבנקאים היהודים של ירושלים היו קשורים קשרי כלכלה עם משפחות מוסלמיות. ניתן אפילו לומר שיהודים העדיפו קשרי מסחר עם מוסלמים מאשר קשרים עם המיעוטים הנוצרים, שבהם ראו מתחרים. ייתכן שהיה קיים שיתוף פעולה יהודי־מוסלמי נגד המיעוטים הנוצרים השונים. אין ספק כי היתה זרימת הון באמצעות יחסי השכירות השונים, והציונים אכן התקוממו נגד זרימתו של ההון היהודי לידיים ערביות. זאת היתה אחת הסיבות – אם לא המעשית כי אז האידיאולוגית המוצהרת – לייסודה של תל־אביב. גם כספי החלוקה שרק חלק קטן מתושביה היהודיים של ארץ־ישראל נהנו מהם הפעילו את המשק הארצישראלי בכללו בהיותם כספים שהוזרמו לצריכה.

למרבה הצער אין ברשותנו נתונים על ממדי ההשקעות של רוטשילד בשל סגירתם של הארכיונים של משפחת רוטשילד בפני החוקר. גם התמונה של רכישת הקרקעות בארץ־ישראל איננה שלמה. עיקר הנתונים מופק מספרו של החוקר הגרמני אוהגן משנת 1907, שערך רק סקירה כוללת של הארץ, ואשר ספרו תורגם על־ידי ספיר, שעבד בבנק אפ"ק ביפו. משום כך איננו יכולים עדיין לקבוע בוודאות האם הותאמו הרכישות הקרקעיות של היהודים למצב המשפטי של הבעלות על הקרקעות שבידי הערבים. חשיפתם של הארכיונים של רוטשילד ושל יק"א־פיק"א בוודאי תשפר את ידיעותינו אך עדיין מרובה גם החומר הגלוי הממתין למחקר יסודי.