ב־1976 חולק פרס יצחק בן־צבי לשנת תשל"ו לפרופ' חיים זאב הירשברג ז"ל, לפרופ' יוחנן אהרוני ז"ל, לד"ר יוסף גורני ולפרופ' חיים ביינארט.

פרופ' חיים זאב הירשברג ז"ל זכה בפרס על מפעל חייו בתחום מחקר יהדות ארצות האיסלאם. בנימוקי חבר השופטים: פרופ' יהושע פראוור (יו"ר), פרופ' יעקב לנדאו, פרופ' בנימין מזר ופרופ' יהודה סלוצקי, נאמר בין השאר:

‘פרופ’ חיים זאב הירשברג הקדיש הרבה מחייו המדעיים לנושא מרכזי אחד. הוא חקר את תולדותיהם של היהודים במזרח בכלל, ובארץ־ישראל וארצות שלטונו של האיסלאם בפרט. כמדענים מובהקים אחרים, כרך מעשה, הוראה ומחקר יחדיו. כראש המחלקה המוסלמית והדרוזית במשרד הדתות, בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, קבע דפוסי נוהל והתנהגות הוגנים כלפי המיעוטים במדינתנו, תוך מתן הדעת על שמירת צביונם המיוחד של ערכי הדת שלהם. כפרופסור לדברי־ימי־ישראל באוניברסיטת בר־אילן במשך יותר מעשרים שנה לימד את תולדות עמנו בארצות האיסלאם ובאימפריה העות’מאנית, והעמיד קבוצה של היסטוריונים צעירים שעיקר עניינם הוא נושאי ההוראה והמחקר של פרופי הירשברג בעצמו. כחוקר מקורי השתמש בבקיאותו המופלגת במקורות היהודיים, מצד אחד, ובמקורות הערביים והאיסלאמיים מצד שני, לחקור בשיטתיות את תולדות היהודים במזרח־התיכון ובצפון־אפריקה. התחום הזה קשה במיוחד למחקר מכיוון שרוב המתעניינים בו מצויים או ביהדות, או באיסלאם וערביות. הירשברג הוא מן הבודדים שכישוריז הדיסציפלינאריים והלשוניים גם יחד תואמים במיוחד תחום מחקר זה'.

פרופ' יוחנן אהרוני ז"ל זכה בפרס על ספרו: ‘כתובות ערד’. בנימוקי חבר השופטים נאמר בין השאר:

'“כתובות ערד” כולל מאתיים כתובות בקירוב והינו אחד הספרים החשובים שנכתבו אי־פעם בתחום הארכיאולוגיה הארצישראלית, הן בעברית והן בכל לשון אחרת, וזאת בשל העובדה שהכתובות הן גולת הכותרת של המימצא הארכיאולוגי. אולם, אפילו נבקש להגדיר ולהעריך את הספר בתחום האפיגראפיה העברית בימי בית־ראשון בלבד, גם אז הוא ראשון במעלה בשל העושר הרב של הכתובות הכלולות בו.

כל החומר האפיגראפי העשיר הזה נתגלה הודות לעבודתו השקדנית של פרופ' אהרוני. יש כאן עשרות רבות של אוסטרקונים ארמיים וכתובות בודדות ביוונית ובערבית, אך מאה ותשע מהן הן כתובות עבריות. ועם שאהרוני שיתף בעבודתו אפיגראפים שעיסוקם ארמית, יוונית וערבית, הרי את הכתובות העבריות ההדיר הוא עצמו במסירות רבה ובעבודה שקדנית מדוקדקת במשך זמן רב. הוא צייר כל חרס כתוב, השתדל לקרוא כל אות וניסה לשחזר את הקטעים שנמחקו ואת החסר שבטקסט. הוא הוסיף לספר דיון פּליאוגרפי מפורט בציור כל אות ואות בהתפתחותה.

מאה ותשע הכתובות נכתבו בזמנים שונים בימי בית־ראשון. שמונים ושמונה מהן הם אוסטרקונים ויתרם כתובות חרוטות וחותמות. האוסטרקונים הם בעיקרם מכתבים אדמיניסטרטיביים וצבאיים ורשימות שמות מצרכים שונים. הוצאת תעודות אלה לאור כדרך שהוציא אותן אהרוני, בצורה מאירת עינים, והדיון המפורט בכל תג ותג בהן, הם תרומה נכבדה למחקר בתחומים רבים.

לציון מיוחד ראויה ההוצאה המהדורה של הספר שיצא לאור על־ידי החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה ומוסד ביאליק.

כל המפעל הגדול הזה יכול היה להיעשות אך ורק בידיו של חוקר שכל־כולו קשור לנושא מתוך זיקה נפשית עמוקה או ידע רב וכושר מחקרי מעולה. ואף אם לגבי הסיכום ההיסטורי והבעיות הכרונולוגיות עשויים לעתים להתעורר קושיות, נוכל להדגיש כי אהרוני העמיד שיטה משלו בנושא ובכל דרך חייבים היו כל החוקרים מכאן ואילך להתחשב בה'.

ד"ר יוסף גורני זכה בפרס על ספרו: ‘אחדות העבודה 1919–1930 – היסודות הרעיוניים והשיטה המדינית’. בנימוקי השופטים נאמר בין השאר:

'תנועת העבודה הארצישראלית מונה שבעים שנה ולמעלה מזה לקיומה, ומראשיתה ליוותה אותה ספרות רבה – עיונית, חינוכית, ספרותית, אולם רק בשנה האחרונה החלו לצאת לאור מחקרים יסודיים המטפלים בתולדות התנועה לפי שיטות היסטוריות מדעיות.

ספרו של ד"ר יוסף גורני “אחדות העבודה 1919–1930”, שיצא לאור לפני כשנתיים עוסק בעיקרו באידיאולוגיה ובשיטה המדינית של המפלגה שחתרה מראשיתה לאיחודם של כל פועלי ארץ־ישראל במסגרת פוליטית אחת. על יסוד חומר ארכיוני רב השמור בעיקרו בארכיון העבודה בתל־אביב, על יסוד קריאה בעיתונות המפלגה ומנהיגיה – כתב ד"ר גורני סיכום וניתוח ממצה של עמדת המפלגה בבעיות הסוציאליזם, שיטות בניינו של משק פועלים בכפר ובעיר, יחסה לתנועת הפועלים הבין־לאומית, השקפותיה בעניין הפעולה בין הערבים, קשריה עם תנועת הפועלים היהודית בגולה ודרכה לאיחוד עם “הפועל הצעיר” והקמת מפלגת פועלי ארץ־ישראל.

הספר כתוב ברוח אובייקטיבית שקולה ובמסירה מדויקת של העובדות. כן בא בו תיאור השקפותיהם ומאבקיהם הרעיוניים של אישי “אחדות העבודה” וחלקם בגיבושה הארגוני והרעיוני של המפלגה, ובהם גם חלקו של יצחק בן־צבי המנוח, אחד ממייסדיה ומנהיגיה של “אחדות העבודה”'.

פרופ' חיים ביינארט זכה בפרס על מחקרו,‘Records of the Trials of the Spanish Inquisition in Ciudad Real’ (‘מסמכי האינקוויזיציה הספרדית בסיאודאד ריאל 1483– 1527’). בנימוקי חבר השופטים נאמר בין השאר:

‘עבודתו של פרופ’ חיים ביינארט: “מסמכי האינקוויזיציה הספרדית בסיאודאד ריאל 1483–1527”, שכרכה הראשון התפרסם על־ידי האקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1972, ושהכרכים הבאים נמצאים בתהליכי הדפסה, קובעת לעצמה מקום בראש מחקרי תולדות היהודים בספרד בדור שלפני הגירוש ובדור הגירוש עצמו. אוסף התעודות שהוצא מן הארכיונים הספרדיים נותן זו הפעם הראשונה תמונה ברורה של קהילה יהודית, סבלותיה וגלגוליה בעקבות משפטי האינקוויזיציה הספרדית. 124 משפטים הכלולים באוסף זה מגוללים לא רק גורל קהילה, אלא גם גורלם של משפחות בודדות ושל פרטים, שנתפסו לדין האינקוויזיציה. מועטים המקורות המאפשרים היום להמחיש נגד עינינו את תולדותיהם של אנשים במסגרת קהילתם ובמסגרת זמנם כאוסף התעודות המהווה את מחקרו של פרופ' חיים ביינארט.

בנוסף לתרומה מרכזית זו למחקר תולדות עם ישראל, חשיבותו של המחקר בתרומה שהוא תורם להבנת מנגנון הפעולה של האינקוויזיציה על כל פרטי פרטיו, החל מהרכב ועדות השופטים, הופעת הנאשמים, ההאשמות, התשובות, הדו"חות של השופטים. הקורא עומד בפני תמונה בהירה, כעין דיווח מן הנעשה בבית־המשפט שבו נשפטים יהודים, ויהודים שהמירו דתם למראית־עין ושומרים על מנהגי ישראל בפני כס השיפוט הנוצרי, כנסייתי ממלכתי.

עבודת הפיענוח, האפראט המדעי, זיהוי האנשים והמקורות, מחקר תהליכי השיפוט, לא רק שהם חשובים להבנת אוסף מקורות זה, אלא הם מניחים יסוד מוצק להמשכו של המחקר. עם ליבון דרכי הפעולה של האינקוויזיציה לפרטי־פרטים ניתן מעתה בידינו מפתח לפיענוחם ולהבנתם של אוספים דומים אשר יש לקוות כי ימשיכו את מסורת המחקר של תולדות יהודי ספרד שמורנו ורבנו הפרופ' יצחק בער הינו ממניחי יסודותיה, וחיים ביינארט – תלמידו – מממשיכיה המובהקים'.