הָיָה לִי נָעִים לְהַבִּיט בָּךְ,

לִקְרֹא לָךְ שִׁירִים

מֵאָז הִכַּרְתִּיךְ לִפְנֵי שָׁנִים,

עָרַגְתִּי אֵלַיִךְ

מֵאָז הָיִיתִי אִתָּךְ

אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם פְּעָמִים.

הִתְקַשַּׁרְתִּי, יָזַמְתִּי,

עַד עֶרֶב אֶתְמוֹל

כְּשֶׁקָּרָאתִי לָךְ הַמִּלִּים

וְהֵצַצְתִּי בְּרִיסַיִךְ הַמְיֻחָדִים

הָיָה אֵיזֶה סַחַף חוּשִׁים

פַּחַד מִפְּנֵי הַמָּחָר, מִפְּנֵי הַחַד־פַּעֲמִי.

וְהַקֶּשֶׁר שֶׁלָּךְ הַקָּבוּעַ – הַמָּסִיבִי

זֶה לְמַעְלָה מִשְׁנֵי עֲשׂוֹר שָׁנִים,

לְפֶתַע –

פָּחַדְתִּי,

לְהִשָּׁאֵר: “אַחֲרֵי”, לְבַד.

בְּגִילִי.

מִבְּלִי יְכֹלֶת לִתְבֹּעַ

לִטּוּף, מַגָּע

בְּאֵיזֶה מִנּוּן, מְדֻיָּק וְקָבוּעַ.

הֶעְדַפְתִּי

לֹא לָגַעַת,

אֶלָּא –

לִכְתֹּב שִׁיר,

וְלַחֲלֹום עָלַיִךְ –

מַלְאָךְ.