מִתּוֹךְ שִׁעֲמוּם / יעקב לרנר
בָּרָק שָׁחוֹר טָס עַל פָּנַי
וַיְשַׁקְּעֵנִי אֶל הַנְּשִׁיָּה.
עָמֹק-עָמֹק צָלְלָה נַפְשִׁי
עַד לִתְהוֹמָהּ הַתַּחְתִּיָּה.
וּבַחֲלוֹמִי: כָּל הָאָרֶץ
מָלְאָה שְׁרָצִים רַבִּים,רַבִּים:
צָב וְסַרְטָן, זְנַב-לְטָאָה,
עַכָּבִישִׁים וְעַקְרַבִּים.
כָּל הַשְּׁקָצִים שְׁבָּעוֹלָם,
מַרְבֵּי-רֶגֶל, טְמֵאֵי- זְנָבוֹת,
זָחֲלוּ, נָגְחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו,
אִישׁ אֶת אָחִיו עָרְכוּ קְרָבוֹת.
אִלְּמָה הָיְתָה הַמִּלְחָמָה:
גָּבְרוּ, נָפְלוּ בָהּ בִּשְׁתִיקָה:
וַעֲצוּמִים הֲרוּגֶיהָ:
מִי בִּדְרִיסָה, מִי בַּחֲנִיקָה…
שׁוּב רָאִיתִי אַגְמֵי בִצָּה
שָׁם מֵעֵבֶר שְׂדֵה-הַקָּטֶל
וּבַבִּצָה יִרְבַּץ תַּנִין
עַתִּיק-יוֹמִין, עוֹבֵר-בָּטֵל.
וּבְאֵין מַחֲרִיד יִישַׁן בָּטַח…
אַךְ לְעִתּוֹת בֵּין עַרְבָּיִם
יֵשׁ שֶׁיִּפְעַר דַּלְתוֹת פִּיהוּ –
יִשְׁלַח פִּהוּק לַשָּׁמָיִם…
- - - - - - - - - - - - -
פְּרָאִים הָיוּ מַרְאוֹת לֵילִי
וַיִּתְפַּתְּלוּ עֲקַלְקַלִּים.
וּבַבֹּקֶר הֱקִיצוֹתִי
וְכֹחוֹתַי כָּכָה דַלִּים!
זָחֲלוּ עָבִים כְּמִתְרַשְׁלִים
וּמַרְאֵיהֶם – עָשָׁן חִוֵּר:
קְרוּם עֲרָפֶל עָטָה יָעַר,
כָּל הָעוֹלָם הָיָה עִוֵּר.
שָׁרָה עָנָן גַּם עַל כָּתְלֵי
מְחִצָּתִי הַנִּזְעָמָה:
וּמִמַּסַּד עַד הַטְּפָחוֹת
דּוּמָם הִרְהֵר צֵל-הַשְּׁמָמָה.
וְהַשְּׂמָמִית כְּמִנְהָגָהּ
נָמָה שְׁנָתָהּ אֵין לָהּ שַׁחַר…
אַךְ בְּלִבִּי הָמָה מֵיתָר:
קוּם עֲבוֹר אֶל מָעוֹן אַחֵר…
תר"ע