בִּמְחִי יָד אַחַת

יִמְחֲקוּ אוֹתָנוּ

כְּמוֹ מִשְׁוָאָה שְׁגוּיָה מֵעַל הַלּוּחַ

כְּמוֹ זְבוּב טוֹרְדָנִי.

אֶת הַגּוּף יְמוֹסְסוּ עַד יִמּוֹג, יִתְנַדֵּף כָּלִיל

לֹא יַשְׁאִיר אַחֲרָיו אֶלָּא אֲוִיר מַצְחִין

כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם

לֹא הָיִינוּ.

מֵהַבַּיִת הַזֶּה גַּם זֵכֶר

סִימָנֵי הַקִירוֹת בַּקַּרְקַע

לֹא יִהְיֶה אֶפְשָׁר לְזַהוֹת.

מַה שֶׁהָיָה הָיָה.

הָיָה?

אֵין לָדַעַת.

וְהַמָּקוֹם כֻּלּוֹ

לֹא יֵהָפֵךְ, לֹא יְבֻקַּק

לֹא יֵהָרֵס, לֹא יְנֻתַּץ –

הוּא יִבָּלַע בְּתוֹךְ עַצְמוֹ

יֶהֱמֶה מֵרֵיקוּת.

• כְּבָר עַכְשָׁו לֹא גְעִיָּה

לא צְנִיפָה, לֹא פְּעִיָּה

אֲפִלּוּ לֹא דִּבּוּר.

הוּא יִטָּמַע בְּקוֹץ וְחָרוּל

שָׁמִיר וָשַׁיִת.

מִי שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרֵינוּ

אִם יָבוֹאוּ אַחֲרֵינוּ

לֹא יֵדְעוּ דָּבָר

יִשְׁתַּעַשְׁעוּ, אִם יִשְׁתַּעַשְׁעוּ

וּלְשׁוֹנָם תִּהְיֶה נְקִיָּה

מִמִּלִים כְּמוֹ “אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת”.