הסיפור שלפנינו הוא אמנם קצרצר, אך כתוב בצורה מרשימה, ללא ספק. והתרשמות זאת גוברת שבעתיים לאור העובדה שמחברו הוא נער בן 14.5, תלמיד כיתה ט' בתיכון ‘אוהל שם’ ברמת־גן. וכך כותב לנו עידו לנדו על עצמו: אני מתעניין באסטרונומיה, השתתפתי במספר חוגים שעסקו בתחום זה ולאחרונה אף רכשתי טלסקופ קטן. אני אוהב מאוד לקרוא, וכמובן מד"ב. אני יכול לבלות שעות בקריאת ספרי מד"ב או ‘פנטסיה 2000’. מלבד זאת תחביבי הספורטיבי הוא כדורסל, ואני חבר באגודת ‘מכבי ר"ג’.
* * *
איקס, הכל. מכלול המסה והאנרגיה ביקום, על צורותיהן. רכוז כל אלה, הכוחות ביקום, היצורים מחשבותיהם ורגשותיהם וכל דבר שמהווה משהו, ישות, שייכים לאיקס, או יותר נכון משתייכים לאיקס. לתיאוריה זו, הגיע הגזע האנושי, הגזע המפותח ביותר בכל היקום, בסוף המאה העשרים ושש. הוא הגיע אליה אט־אט בהכרה נוראית ואט־אט התחברו החוליות בשרשרת, והצביעו על כך: משהו, הוא הכל, כלומר גם אנו משתייכים אליו, לכל זה היה ברור, לא ניתן לחשוב אחרת, ממש כשם שבתחילה נתקבלה תורת איינשטיין, ברורה ומובהקת. היקום הלך ונכחד. הגזע האנושי, המפואר הגדול, המרשים והמשגשג ביותר מבין כל הגזעים התבונתיים ביקום, היה הגזע האחרון ששרד.
אפילו אי־אפשר לקרא לזה מלחמה. הכל נגד חלקיק הכל? או מה שיש נגד מה ששרד? כל הגדרה לא היתה מתאימה למציאות האומללה שנוצרה. החיים נעלמו אט־אט. במשך חדשים ארוכים נמסרו הודעות על העלמת גזעים. יצורים, תרבויות, הכל הופך לאנרגיה. האנרגיה היא 99.9998% מאיקס. סיבת ההכחדות וההעלמויות לא היתה מובנת.
הכל היה אפוף מסתורין, מסתורין שכלה את היקום. אנשים נעלמים, כלי נשק נעלמים, הכל נעלם. כדור הארץ קטן והמין האנושי נכחד. מה רוצה איקס? מה הם מניעיו? מדוע? שום דבר לא ידוע. פשוט הכל הולך על מי מנוחות, בשיטתיות, בסדר.
אדם אחד נשאר על הכדור השומם. אדם אחד, בודד, מסכן. הוא צועק מעומק ליבו: “איקס, מה שתהיה, למה? מה יצא לך מזה? אז בלעת הכל, אז אתה הכל, אז השגת מה שרצית. מה תעשה עכשיו? איזו תועלת צמחה לך מזה? יהיה לך משעמם. נו קח אותי. למה אתה מחכה?”
דומיה. שום רעש לא נשמע. איקס מפעיל את כל הידע שביקום, כדי לשקול את דברי האדם, ולהסיק מהם מסקנות. הוא משתהה, מתמהמה.
התפוצצות אדירה. אש, חמר, אנרגיה, מחשבות, רגשות, הכל ביחד, מעורבב, מבולבל, תהו ובוהו, רעש עצום, ולפתע חושך.
אדם אחד עומד על כדור שומם. הוא צועק, מעומק לבו, מאשים, מגנה, מוכיח, מאיים. דומיה. שום רעש לא נשמע. קול אדיר: מה רצונך, אל?
