פְרַנְסִיס תּוֹמְפְּסוֹן, מְשׁוֹרֵר אֵל,

תַּחַת גֶּשֶׁר לוֹנְדוֹן לָן בַּלֵּיל –

בַּיִת אֵין לוֹ, וְהָרוּחַ רָב,

וְשֶׁלֶג נוֹגֵעַ עַד הַגָּב.

עָבְרָה זוֹנָה עַל פְּנֵי הַזָּר –

בְּגוּפָהּ חִמְּמָה גוּפוֹ הַקָּר.

פָּרְסָה פַּת לוֹ, וּפִיהָ שָׂח:

“אֲנִי לְפָעֳלִי. שָׁלוֹם, אָח!”

מֵחֵיקָהּ יָצָא לִכְפוֹר וָבוּז,

אַךְ בְּנַפְשׁוֹ גָנַז חֲרוּז:

יֹפִי מִקַּרְקַע צַעַר פּוֹרֵחַ,

חֶסֶד מִלֵּב הַחֵטְא זוֹרֵחַ.