שָׁוְא מַעֲלִיל אַתָּה עַל הַלּוֹנְנִים
וְשֶׁקֶר טוֹפֵל אַתָּה עַל הַקּוֹנְנִים,
כְּאִלּוּ אֵין הֵם רוֹאִים אוֹר.
אֱלֹהִים אַדִּירִים,
הֲלֹא אַתָּה הַמָּקוֹר,
אַתָּה וַדַּאי יוֹדֵעַ
כִּי רַק בְּשֶׁל בְּדִידוּתָם
וְרַק בְּשֶׁל נִבְגָּדוּתָם
וְרַק בְּשֶׁל צַעַר עֲקֵדָתָם
רוּחָם מְתַעְתֵּעַ
וְדִבְרֵיהֶם כְּמִתְלַהֲמִים.
וְאוּלָם נַסֵּה־נָא וְצֵא פַּעַם אֶת שַׁעֲרֵי הָעֵדֶן
וְרֵד אֶל גֵּיהִנּוֹמָם
לִהְיוֹת עִמָּם.
הוֹ, אָז תִּרְאֶה אֶת צַלְמְךָ זוֹהֵר שָׁם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים…
לֹא מִשּׁוּם חַסְדְּךָ הָרַב, בִּמְחִילַת כְּבוֹדֶךָ,
אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאֶחָד אַתָּה
וְאֵין לָהֶם אַחֵר
מִבַּלְעָדֶיךָ.