לחן: מ. זעירא
שָׁם הַרְחֵק שׁוֹטְפִים עֵינוֹת־הַמַּיִם,
פֹּה מִדְבָּר לוֹהֵט סָבִיב סָבִיב.
לִי מִשָּׁם שָׁלַחְתְּ אֶת עֲלוּמַיִךְ,
לִי מִשָּׁם שָׁלַחְתְּ מְעַט אָבִיב.
כָּכָה־כָּכָה, שִׁיר כָּזֶה,
בְּכִידוֹן אֶל הַשָּׁמַיִם
מְזַמֵּר לָךְ הֶחָזֶה,
יְפֵיפַת־עֵינַיִם.
כָּכָה־כָּךְ לָךְ מְזַמֶּרֶת
גַּם הַנַּעַל הַמְסֻמֶּרֶת
שֶׁאֵלַיִךְ הִיא חוֹזֶרֶת
בֵּין עוֹפֶרֶת לְעוֹפֶרֶת.
אֵין־דְּבָרִים צָעַדְנוּ וְאֵין־אֹמֶר,
אֵין־דְּבָרִים נִפְרַדְנוּ בְּלֶכְתִּי.
עַד כּוֹכָב גָּבְהוּ עֲצֵי הַתֹּמֶר
וְזִכְרָם אִתָּךְ רַק וְאִתִּי.
מִדְּרָכִים דַּרְכֵּנוּ לֹא אוֹבֶדֶת,
כִּי יַחְדָּו נִשְׁבַּעְנוּ: בָּהּ נֵלֵךְ.
אָנֹכִי אֶשְׁמֹר עַל הַמּוֹלֶדֶת,
אַתְּ שִׁמְרִי־נָא לִי אַהֲבָתֵךְ.