במאמר זה חפץ אני להמשיך את מחקרי על קורות הגאונות בא"י המבוסס על מקורות הגניזה1. המסמכים והמכתבים המוצגים כאן חוברו לרוב בעשור השלישי של המאה האחת־עשרה, שנות צרה והרס ליהודים באמפריה הפאטימית בכלל ובמצרים ובארץ־ישראל בפרט. הלא אלה היו ימי חורבן בתי־הכנסיות עקב גזירת החליף אלחאכם, ואחר־כך שנות דמים וסבל אין קץ בגלל השתוללות גדודי הבדוים, שהשתלטו על רוב ארץ־ישראל וכבשו את העיר הראשה של המסחר וחיי הציבור, את רמלה. דפים רבים בספרו של יעקב מאן על היהודים במצרים ובארץ־ישראל תחת החליפים הפאטימיים מוקדשים לשתי הצרות הגדולות האלה2, וצלן פרוס על החומר המתפרסם כאן. וביחוד המסמכים ג' וד' הנדפסים להלן הם עדים נמלצים לימי החירום וההרס.
רבה החשיבות של המסמכים הללו, כי מגלים הם לנו הרבה על מעמד הגאונות הארץ־ישראלית בתוך הציבוריות היהודית ועל פעולת המנגנון הפנימי שלה. עלינו לזכור תמיד, שמציאות הגניזה ושמירתה יש בהן מקריות. העובדה שכמעט כל החומר על הגאונות הארץ־ישראלית אשר בא לידינו הוא מן המאה האחת־עשרה אינה מוכיחה כלל, שזו היתה תקופת פריחתה של הגאונות. עלינו ללמוד איפוא את היסודות הקבועים והרגילים שבהיסטוריה של מוסד נכבד זה מן התעודות הבודדות. בספרי “חברה ים־תיכונית” נסיתי לתאר את אופייה המיוחד, אירגונה ודרכי פעולתה של הגאונות הארץ־ישראלית3. בתעודות הנבדקות במאמר זה ובמאמרים נוספים4 חפץ אני לתת סמך לנאמר שם, להרחיב את היריעה ולהאיר שאלות שלא נתבררו עד עתה כראוי.
שלמה דב גויטיין
א. חידוש מינויו של אפרים בן שמריה כראש קהל הירושלמיים בפוסטאט על ידי הגאון שלמה בן יהודה לאחר שנתמנה מקודם על־ידי ארבעה ראשי ישיבה אחרים. תמוז (יולי) 1028. 🔗
כשם שהפקידים הגבוהים במדינה הפאטימית היו זקוקים לאישור משרתם כל אימת שעלה חליף חדש – מפני שנחשבו לשליחיו האישיים של המושל – כך היה הדבר נוהג גם עם הדיינים ושאר כלי קודש יהודיים, כש"מָלַך" ראש ישיבה חדש בירושלים. וכשם שאישור הממשלה לא ניתן ביזמתה, אלא בא לאחר פניה אליה מצד המעונינים, ובמקרה של אישור מינוי ראש ישיבה או דיין – מצד הציבור היהודי5; כך אנו מוצאים כאן, שראשי קהילת הירושלמיים בפוסטאט, בירת מצרים, מגישים הצעה מנומקת לראש הישיבה החדש ר' שלמה בן יהודה, בדבר מינויו מחדש של אפרים בן שמריה. מתוך צירוף הידיעות החדשות הכלולות במאמר זה להלן, מתברר כנראה שר' שלמה בן יהודה קיבל על עצמו ראשות הישיבה בסוף 1027 או תחילת 1028 (עיין המבוא למסמך ב').
המסמך מדגיש מאד שהקהל (א) סרים למשמעתה של הסנהדריז הגדולה של ארץ־ישראל, (ב) מרוצים בבחירת אפרים על־ידי ראשי הישיבות, ו(ג) מעריכים מאד את דרכי הנהגתו של אפרים, הן בענייני שיפוט והן בעסקי ציבור כלליים. כלומר, יש כאן קו אופייני של מזיגה בין יסודות תיאוקרטיים ודימוקרטיים בציבוריות היהודית, ושניהם חזקים ומפורשים.
לפנינו החלק הימני של טיוטה כתובה בידי החזן (וממונה על השחיטה, עיין במסמך ב') יפת (חוסין) בן דויד בן שכניה, שהניח לנו עשרות רבות של קטעים מקוטעים כאלה בכתב־ידו האופייני הארץ־ישראלי. הוא סופר בית־דין פורה ומובהק של המחצית הראשונה של המאה האחת־עשרה, בדומה להלל בן עלי במחציתה השניה, לחלפון בן מנשה במחצית הראשונה של המאה השתים־עשרה, ומבורך בן נתן בן שמואל החבר במחציתה השניה. מכיון שכך, סגנונו של יפת־חוסין ידוע לנו היטב6, ועל כן היה סיפק בידי להשלים רוב השורות. במקום שההשלמה היא עניינית, ולא לשונית בלבד, נימקתי אותה בפירוש.
חידוש מינויו של אפרים בן שמריה יולי 1028 🔗
ט"ס 13 J 7, f. 25
1 יקול גמיע מן כתב כטה פי אכר הדא [אלכתאב מן גמאעה אלריבונין (אלמקימין) במצר
2 מותעאצׄדין עלי תקוא אללה גל ועז [חארצין עלי קיאם מא כתבה
3 עלינא פי תוראתה מלתזמין לסנ[ן אלחכמים ז"ל ותאבעין לאואמר
4 רוסאנא אלאקדמין פי כל וקת וק[אבלין מנהם וראגעין אליהם
5 הם סנהדרין גדולה של ארץ ישרא[ל אלדי אמרנא אללה תבארך
6 ותעאלא באלקבול מנהם ואלרגוע א[ליהם פי גמיע אמורנא ומצאלחנא
7 ואחכאמנא ופתאוינא כקולה תקדס [ותבארך דכרה פי מחכם תנזילה
8 עלי יד משה רב' על' הש' כי יפלא ממך דִ[בר למשפט בין דם לדם וג'
9 וראצׄיין איצׄא במן רצׄיוה ונצבוה [מקדמא ודיין עלינא
10 ללנצׄר פי אחכאמנא ומצאלחנא גיר [מעארצׄין לה פי אמור דיננא
11 אד דלך ואגב עלינא כקול אלכתאב [אלכרים שופטים ושוטרים
12 תתן לך בכל שע' וג' ואן למא קדם אִ[ד' שמעיה גאון
13 נוחו עדן מ' אפרים החבר בר שמרִיִ[ה המלמד העזתי נוחו עדן
14 וקבעה בית דין סאר פינא אלסירא [אלמחמודה ולמא מלך
15 בעד«ה» יאשיהו גאון ר' ת' קדמה מן ק[בל אן תופי(?)
16 נוחו עד«ן» ואסמאה חבר וקדמוה א[יצִא אלגאונים רחמהם
17 אללה כ גדולת קדושת מור שלמה [הכהן גאון נוחו עדן
18 וכבוד גדולת קדושת מור צדו[ק הכהן גאון נוחו עדן
19 וחבר בׄסׄגׄ אסמוה ובית דין ק[בעוה ולמא ראוה אלגמאעה
20 תאבע למא ילזמה מן אלנצׄר פי [אחכאמנא ומצאלח
21 אחואלנא באדל מן רוחה [פי אמור אלגמאעה
22 מובאין באלאמר באלמערו[ף ואלנהי ען אלמנכר כאנו שאכרין
23 לה עלי דלך תאבעין לראיה מ[טיעין לה כמצות בוראנו
24 גל ועז מולתזמין מא יגב להם [מן אלטאעה לה
25 וִאִלִקבול מנה כמא יגב לִאִקִאמה [אלחקוק ואלדינים
26 בגמיע מא דוכר ווצף פי הִ[דא אלכתאב וכאן
27 מנא מן כתב בכטה ומנא מִ[ן ואפק מענא פיה וכאן דלך
28 באחד בשבא אחד עשר יום [בחודש תמוז שנת אלף שלוש
29 מאות שלושים ותשעה למנין [שטרות שאנו רגילים למנות בו
30 בפסטט(!) מצרים שעל נהר [נילוס מושבה והכל שריר וקיים
תרגום
1 דברי כל מי שרשמו חתימותיהם בקצה [המסמך הזה מקהל הרבניים הדרים ב"מצר",
2 המזרזים זה את זה ביראת ה', יתגדל ויתעלה, [החרדים לקיים מה שהוא ציוה
פירוש
1 מאחר שלא היה קיים המושג של “קהילה” בתור גוף ציבורי משפטי, חייבה “תקנה” רק את אלה שחתמו עליה ואת מי שהיו נוכחים בשעת הקראתה והסכימו ולא מחו. עיין בשורה 27.
מִצְר – בירת מצרים, מושג כולל לפוסטאט (כאן) וקהיר, הבירה החדשה.
2 צורה זו של הגדרה עצמית כאן, בתור יהודים חרדים – בכלל, ורבניים – ולא קראיים, ירושלמיים – ולא בבליים, בפרט, נמצאת גם ב"תקנת" אלמחלה, עיין תרביץ, לב (תשכ"ג), 191–194.
3 לנו בתורתו, המקבלים עליהם דבר[י החכמים ז"ל, והולכים אחרי ציוויי
4 ראשינו דמאז בכל עת, ומק[בלים מהם ומבקשים הדרכתם, הלא
5 הם סנהדרין גדולה של ארץ ישראל, [שבנוגע אליהם ציונו ה', יתברך
6 ויתעלה, לשמור פיקודיהם ולבקש ה[דרכתם בכל עניינינו ועסקינו
7 ומשפטינו ושאלותינו, כאמרו, יתקדש [ויתברך, במפורש בתורתו
8 על ידי משה רבנו עליו השלום: "כי יפלא ממך דבר [למשפט בין דם לדם וכו' ",
9 והמרוצים גם כן במי שראשי הישיבות מרוצים בו והעמידוהו [כמנהיג ודיין עלינו
10 לעיין במשפטינו ובעסקינו. לא [נתנגד לו בענייני דת,
11 כי כך אנו מצווים כדברי הכתוב [הנעלה: "שופטים ושוטרים
12 תתן לך בכל שעריך וגו'." והנה, כאשר מינה א[דונינו שמעיה גאון
13 נוחו עדן את מר אפרים החבר בר שמריה [המלמד העזתי נוחו עדן
14 וקבעו בית דין, נהג עמנו מנהג [ראוי לשבח. וכאשר מלך
פירוש
4 ראשינו – חכמי ישיבת ארץ־ישראל, כמוגדר בשורה הבאה.
8 דברים י"ז, ח'. הכוונה להמשך: “ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו… ודרשת והגידו לך את דבר המשפט”; פסוקים המובאים תמיד כשמדובר על זכות־הקדימה של ישיבת א"י.
10 בענייני דת – כי בעסקי ציבור מותר לקהל להכריע נגדו, כפי שנרמז בתעודה שנזכרה לעיל בהערה המתחילה במילים “למשל בעניין ציבורי דומה…”.
11–12 דברים ט"ז, י"ח. גם כאן הכוונה להמשך: “ושפטו את העם”, כלומר, העם חייב לקבל את דינם.
12 הגאון שקדם ליאשיהו גאון לא היה שמואל הכהן, כפי שנאמר ברשימת הגאונים, מאן, “היהודים במצרים וכו' “, כ”א, 71, אלא שמעיה, עיין שם, כ”ב, 342. תיקונים למסמך 12.427 המובא שם ב־Reader’s Guide שלי (עיין לעיל, הערה 2), עמ' XXXVI.
13 המלמד העזתי — לפי אורך השורה ניתן כאן התואר המלא של אביו של אפרים.
14 וקבעו – “קבעה” הוא מונח עברי עם סיומת ערבית, כלומר, עשאו “בית דין קבוע”.
15 אחריו יאשיהו גאון, רוח ה' תניחנו, מינה אותו ק[ודם שנפטר(?)
16 נוחו עדן, והעניק לו את התואר חבר, ומינוהו גם [כן הגאונים, ירחמם
17 ה', כבוד גדולת קדושת מו"ר שלמה [הכהן גאון, נוחו עדן,
18 וכבוד גדולת קדושת מו"ר צדו[ק גאון, נוחו עדן,
19 והעניקו לו התואר חבר בסנהדרין גדולה ובית דין ק[בעוהו. וכאשר ראה הקהל,
20 שהוא מקיים מה שמוטל עליו בעיון ב[משפטינו ובסידור
21 עסקי ציבורנו ונותן את נפשו [על ענייני הקהילה,
22 מדקדק בציווי לעשות הראוי [ובאיסור על המגונה, הודינו
23 לו על זה והלכנו אחריו וש[מענו לו כמצות בוראנו,
24 יתגדל ויתעלה, והתחייבנו להשמע לו, [כפי שאנו מצווים,
25 ולקבל דבריו, כפי שאנו חייבים לשם קיום [החוקים והמשפטים,
26 כפי שנזכר ותואר ב[מסמך זה. חלק
27 מאתנו רשם חתימתו וחלק [בא בהסכם עמנו על תכנו. והיה זה
28 באחד בשבת, אחד עשר יום [בחודש תמוז שנת אלף ושלוש
29 מאות שלושים ותשעה למנין [שטרות שאנו רגילים למנות בו
30 בפסטט(!) מצרים שעל נהר [נילוס מושבה. והכל שריר וקיים
פירוש
15 אחריו – במקור: בעד. ונראה לי ששכח הה"א (בעדה).
הקיצור הרגיל של “רוח ה' תניחנו” הוא רית. בטיוטה מיהר ודילג על היו"ד. קודם שנפטר – השלמתי כך, מפני שהברכה על המת נשנית בשורה הבאה, אך השלמה זו אינה בטוחה. רק בסוף ימיו העניק יאשיהו את התואר חבר לאפרים בן שמריה.
18 צדוק גאון אינו ידוע ממקום אחר. מכאן ברור שמָלַך, וזמן קצר ביותר, בין שלמה הכהן גאון לבין שלמה בן יהודה, שאליו מופנה מסמך זה.
22 מדקדק, ער' מבַּאִין, צורה נדירה, אמורה במיוחד על דיין – עיין דוזי, סופלמנט למילונים הערביים, כ"א, 137. – ציווי לעשות הראוי, מליצה קוראנית מצויה ומובאת גם במסמך הנזכר בהערה המתחילה במילים “למשל בעניין ציבורי דומה…”, לעיל.
24 כפי שאנו מצווים – רמז לנאמר לעיל בשורות 11–12.
28–29 בשנת 1027/8 רק ראש חודש תמוז חל ביום ה', באופן שיום י"א חל ביום א'.
30 אין חתימות, כי, כאמור במבוא, זוהי טיוטה, שנקראה באזני הקהל, ולאחר שבא הסכם עליה הועתקה וחתמו עליה ראשי הציבור.
ב. “תקנה” על סידור בתי המטבחיים בבירת מצרים בהסכמת ראש הישיבה הארץ־ישראלית. (אדר 1027?). 🔗
מסמך זה חשוב לענייננו, כי הוא מוכיח, שראש ישיבת ארץ־ישראל ידו היתה שלוחה אפילו בעניינים הכספיים של קהילת הירושלמיים שבבירת מצרים. וזה תוכן המסמך שלפנינו: החזן חוסין (יפת) בן דויד (בן שכניה) מקבל מחצית ההכנסות מן השחיטה בשני בתי המטבחיים בעיר פוסטאט, ונעשה אחראי לכשרות השחיטה והבדיקה ולשמירת הבשר. על המחצית השניה של ההכנסות יחליטו הגאון יאשיהו והפרנסים. מלבד אפרים נקראו בשם חמישה פרנסים7, אך בפירוש נאמר שלא כולם היו נוכחים (שו' 4). כך אפשר להניח שבאותן שנים כבר היו עשרה מראשי הציבור עומדים לצדו של אפרים בן שמריה, כפי שנקבע בתקנה שנזכרה בהערה המתחילה במילים “למשל בעניין ציבורי דומה…”, לעיל.
חוסין־יפת יורש כאן את משרת אביו, כפי שהיה מקובל בימים ההם ומוכר כזכות המגיעה לאדם8. דויד בר שכניה חתם על גט בתמוז 1024 (ט"ס 10 J 2, f.1) ונזכר כחי בחתימת בנו בכסלו 1026 (ט"ס 32.2) וכנפטר באלול 1027 (ט"ס NS J 51v). מצד אחר בתמוז 1028, כפי שראינו במסמך א', כבר מלך ר' שלמה בן יהודה. לפיכך עלינו להניח, שדויד בן שכניה נפטר בסוף 1026 או תחילת 1027, ושתעודתנו נכתבה בחודש אדר 1027. קביעה זו מכריחה אותנו לשער שכל אחד משני הגאונים, שלמה וצדוק9 מלכו רק חודשים אחדים. דברי ר' שלמה בן יהודה במסמך ג', שורות 13–18, רומזים באמת למאורעות בלתי צפויים בסדר העברת משרת הגאונות עד שהגיעה אליו דרך נס. במיקרופילם שלפניי היחידה בתאריך אינה נראית, ועל־כן עלי לדחות את פתרון השאלה הכרונולוגית, שאינה עיקר לענייננו, עד שתהיה לי הזדמנות לבדוק כתב־היד במקור. אך אין לי תקוה רבה שבדיקה זו תביא תוצאות. הברירה היא כנראה רק בין שׄלׄהׄ ושׄלׄזׄ10. אין להניח כלל, שהיו שני חוסין בן דויד ושני דויד חזן באותה תקופה, כי יפת – חוסין שלנו אומר במפורש באחד ממכתביו, שפרנסתו באה לו מבתי המטבחיים. תחילת המסמך לא נשתמרה; רק אותיות אחדות ניכרות בשורה 1.
מינוי של ממונה על השחיטה (שוחט) ותנאי עבודתו 🔗
ט”ס 20.104
1 ב עי [ ]סה
2 אלשאמיין(?)]אִלִמערופין בפרנסתהא ובאפטִרִופִסִיִ אחואלהא
3 וב]מהתמִיִןִ בעמארתהא פי גמיע אמורהא [מנהם]
4 מן גמלִתהם כׄגׄקׄ מרׄ רׄ השופט והמומחהִ ור שלמה
5 בר חִכִיִםִ העדים ורׄ מחסן בן חוסין ור דויד הלוי בן אהרן
6 ורׄ ורׄ אברהם הפרנס בר מבשר נטריהון רחמנא
7 ויקדמו דלך אלוקת מן ירצׄו דינה וטריקת[ה ו] עלמה ואיצׄא רִבנִאִ
8 חוסין הדא מסִכִם ללגמאעה נׄרׄ פי מא יתולאה מן אלדביחה
9 וִאִלִמנאיה פי אִלִסוקין אלדי אחדהמא חמאם אלפאר ואלאכר
10 סוק אלכביר כמא כאן ואלדה רחמׄ אללה עלי אנה יב אליה
11 פי אלחרץ ואלתקצי פי מא יתולאה מן דלך ומראעאהִ
12 אלשומרים במא יגב וחפטׄ מא יבית מן אללחם אלחלאל וִגִמִיִעִ
13 מא יתעלק בה כדמה אלדביחה ליצח לה דיאנתה ויכלץ מן
14 אלאתם אן שא אללה ושרט עליה איצׄא אנה לא יסתגיב
15 במנצור אכיה פי שי מן אלדביחה ולא מנאיה ולא יגעלה
16 שומר ליזול ענה אלתהמה ויזול איצׄא שגל קלב אלגמאעִ[ה
17 פי שי מן דלך ועלי אן מא יקסם אללה גל אסמה פי הדין אלסוק[ין
18 אִלִמִקִדִםִ דכרהם מן קליל או כתיר מן אגרה דביחה או
19 סוִאִהִא וחסִבִ בה אלרסום קליל כאן אם כתיר
20 קִסם ואחד יכון דלך מגתמע
21 בה אלגמאעה ויסאִלִוה אלניאבה
22 לידפע פי כל סבוע נצף מא יחצל מן הדה אלי חוסין הדא בן דויד
23 אלא בִלִאִ זיאדה ולא נקצאן ואלנצף אלאכר יעזל אלי אן
24 אדונינו כׄגׄקׄ מׄר ורׄ יאשיהו גאון נט' רח' וכׄגׄקׄ
25 מׄורׄ אפרים השופט המומחה נט' רח' ומׄ חייה זקיננו משרף
26 (אלסוק?) ומדברה ואלשיוך אלמקדם דכרהם
27 אִלִמקדם דכרה אידה אללה ודכלת אִלִ
28 הדה אלתקנה בלא ה ה ו ואעוד באללה
29 פסך שי מן דלך כאנו מנכרין עליה [ ] דלך ואיצׄא
30 מתי מא פסך חוסין הדא בר דויד שי ממא דוכר ווצף פי
31 הדה אלתקנה קליל כאן אם כתיר לם יכון לה ענד אלגמאעה חק
32 כדמה ולא שרט ממא דוכר בל תע אִעתקאד מן
33 פסך עהד ועבר עלי קנין וקרי גמיע הדא [עלי פראנסה אל
34 גמאעה מן כתב כטה פי אכרה ועלי [חוסין הדא בן דויד
35 החזן נׄנׄ אלמקדם דכרה ואקני מנה עלי [גמיע מא תבת פיה
36 בעד אן אעתרף בוקופה עליה ופהמה איאהִ בִקניןִ
37 גמור בביטול [כל מו]דעין ותנאין נכתב בחודש אדר
38 שנת אלף ושׄ[ל למנין דרגילין ביה בשפריר מצרים
39 שעל הנהר מִוִשבה שריר וקיים (אלי חוסין הדא בן דויד צחיח)
40 שלמה בר חכים נׄנׄ
תרגום
1 בית־כנ] סת
2 הירושלמיים] הידועים כפרנסי ענייניו וכמנהליהם
3 ועוסקים בתיקונו בכל השטחים [מהם]
4 מכללם כ’ג’ק' מר' ר' אפרים השופט והמומחה ור' שלמה
פירוש
4 כבוד גדולת קדושת מרנו רבנו (כאן בלי ו"ו. להלן לא יפורש עוד קיצור זה). ראוי לציין, שאפרים לא נקרא כאן חבר. זה הולם את הנאמר בתעודה א', שו' 15–16, לפי השלמתנו, שיאשיהו גאון הסמיך את אפרים לחבר רק סמוך לפטירתו.
5 בר חִכִיִםִ העדים ור' מחסן בן חוסין ור' דויד הלוי בר אהרן
6 ור' ור' אברהם הפרנס בר מבשר, ישמרם הרחמן.
7 וימנו באותו זמן את מי שהם מרוצים מחרדותו והתנהגותו ולמדנותו, וגם רִבנִאִ
8 חוסין זה מקובל(?) על הציבור, ישמרם הרחמן, בנוגע להנהלת השחיטה
9 והבדיקה בשני השווקים, האחד בית מרחץ העכברים, והשני
10 השוק הגדול, כפי שהיה אביו, ירחמהו ה', בתנאי שהוא ישתדל להדמות אליו(?)
11 בזריזות ובדיוק בתפקידו בענין זה ובהשגחה על
12 השומרים כפי שצריך ושמירת הבשר הכשר בלילות ובכל
13 מה שקשור בשירות השחיטה, כדי שתתאמת לנו חרדותו ויחלץ הוא
14 מן החטא בעזרת ה'. והותנה עליו גם כן, שלא יסתייע
15 באחיו מנצור בשום דבר הנוגע לשחיטה ולבדיקה ואל יעשה אותו
16 לשומר, כדי לסלק מעצמו ספק, ולסלק מלב הקהל חשש
17 בדבר זה. והותנה בנוגע להכנסות, שה', יתגדל שמו, יעניק משני שווקים אלה,
18 שנזכרו מקודם, אם מעט אם הרבה, משכר השחיטה או
19 מזולתו לאחר ניכוי התשלומים לממשלה, מעט או הרבה,
פירוש
5 העדים – כלומר, רק אפרים בר שמריה ושלמה בר חכים חתמו על התעודה. רק חתימתו של שלמה בר חכים נשתמרה.
8 נ’ר' – נטריהון רחמנא. להלן לא יפורשו עוד ראשי תיבות אלה.
9 שני השווקים האלה ידועים מתעודות שונות בגניזה וממקורות מוסלמיים. למשל “בית מרחץ העכברים” באבן דֻקמאק, כרך ד', עמ' 32.
14–17 למנצור, אחיו של חוסין, היה שם לא טוב, על כן הותנה על חוסין שלא להעסיקו אפילו בתור שומר (המשגיח שלא יחליפו בלילה בשר כשר בטרף). מכאן, שזכות הירושה של משרת האב לא היתה אוטומטית כלל.
20 חלק אחד, יהיה זה מקובץ
21
22 ישולם בכל שבוע מחצית מן
23 ההכנסה הזאת בלי תוספת או גרעון (מעל השורה:) אל חוסין זה בן דויד והמחצית האחרת תישמר עד אשר
24 אדוננו כ’ג’ק' מר' ור' יאשיהו גאון נט' רח' וכ’ג’ק'
25 מ' ור' אפרים השופט והמומחה נט' רח' ומ' חייה זקיננו הממונה
26 על השוק] והמנהל אותו והזקנים שנזכרו מקודם
27 הנזכר מקודם
28 התקנה הזאת ואם חס ושלום
29 יבטל משהו מזה, יתפסו אותו על כך. וכיוצא בו
30 כאשר חוסין זה בן דויד יבטל משהו ממה שנאמר ונזכר
31 בתקנה הזאת, אם מעט, אם הרבה, אין לו לגבי הקהילה זכות
32 על שירות ואין לו אחד התנאים שנתפרשו, אלא
33 הפרת הסכם ועברה על קניין. ונקרא כל זה [על פרנסי
34 הקהילה החותמים בסוף ועל [חוסין זה בן דויד
35 החזן נח נפשו הנזכר לעיל, ונעשה ממנו קנין על [כל מה שכתוב בו
36 לאחר שהודה, ששמע והבין הכל, קנין
37–39 (עיין במקור)
39 אל חוסין זה בן דויד. נכון.
פירוש
20–21 מניח אני, שכאן היה מדובר בפעולה הכספית של הממונה על השוק, שנזכר בשורות 25–26 בין אפרים בן שמריה ובין הפרנסים.
26–27 בסוף שורה 26 נכתב כנראה שם שונה מחוסין בן דויד. יש לזכור, שתחילת התעודה אבדה.
28 כל מסמך ציבורי נקרא “תקנה”, גם אם אינו אלא הסכם עם פקיד חדש. ע' שו' 31.
29 רמז לאיש הנזכר בשורות 25–27, משגיח השוק וגזברו.
33 קניין – “קניין סודר”, הפעולה הפורמלית לקיום משפטי של הסכם.
39 המלים המתורגמות נכתבו באותיות זעירות ונמשך קו מסביבן. ביאורן: שלחוסין נמסר העתק מדויק.
ג מכתב ראש הישיבה ר' שלמה בן יהודה אל סהלאן בן אברהם, פוסטאט, על המסיבות שהביאו להתמנותו וכשלון מועמדותו של יעקב בן יוסף אב־בית־דין. טבת (דצמבר) 1029. 🔗
הכתובת ועמה שם האיש, שאליו מופנה המכתב, אבדו. אך לא יוכל להיות ספק בזהותו. בסיום המכתב מציין הגאון, שלפי נימוסי ישיבת ארץ־ישראל האיש החשוב ביותר חותם אחרונה על מסמך, על־כן מקבל המכתב, כראש הקהל, צריך לחתום אחרונה. ר' אפרים, ראש קהילת הירושלמיים בפוסטאט, נזכר בשו' 4, על־כן מכתב זה צריך להיות מופנה אל ראש קהילת הבבליים. בשו' 50 נאמר, שה"תשובה" לשאלה ששאל המוען, נמצאת במכתב אל אביו. סוף תשובה זו נשתמר באמת, אם כי בצורה מקוטעת, מצורף למכתבנו11. מכאן מסתבר, שמכתבנו מופנה אל סהלאן בן אברהם, ראש קהילת הבבליים בפוסטאט, בזמן שאביו הזקן כבר העביר אליו את הנהגת הציבור. זה מתאים בדיוק לתוכן מכתבנו. לפי ממצאי המסמכים א' וב' התחיל ר' שלמה בן יהודה לכהן בתחילת שנת 1028. אברהם, אביו של סהלאן, כבר לא היה בין החיים בשנת 1032. נמצא, שמכתבנו נכתב בין שני התאריכים האלה. שלמה בן יהודה היה קשור במשפחת סהלאן בן אברהם בקשרי ידידות אמיצים, כפי שיוצא מנוסח מכתבים שונים הכלולים בספרו של מאן, "היהודים במצרים וכו' ".
כדרך הטבע בחליפת מכתבים בין ידידים, הגאון רומז כאן למסיבות שהעלוהו למשרת גאון יותר משהוא מפרש, אך הרמזים ברורים למדי. שלמה בן יהודה לא היה שייך לאחת המשפחות המיוחסות שבארץ־ישראל, שמהן נבחרו הגאונים. הוא היה איש פאס, מרוקו12. מחמת כשרונותיו הגיע לדרגת “שלישי”, זמן ניכר קודם עלותו על כסא ראש הישיבה13. כשנתמנה שלמה הכהן גאון בן יהוסף לראש ישיבה, ניסה אחד מקרוביו להשפיע עליו שיעלה את שלמה בן יהודה לדרגת אב־בית־דין. אך שלמה הכהן כבר נשבע לאחר, שיזכה אותו במשרה זו, הלא הוא צדוק, שאחר כך מילא מקומו כראש ישיבה. אך גזר האל ששלמה גאון לא האריך ימים בכהונתו, וכן צדוק הבא אחריו. שלמה בן יהודה מתאר השתלשלות זו כנס מן השמים, שהרי הוא כבר לא היה צעיר בימים ההם14. לו מלכו שניהם שנים רבות, ספק הוא אם הוא היה מגיע לגאונות בכלל.
רוב המכתב מוקדש ליריב אחר של שלמה בן יהודה על הגאונות, הוא יעקב החבר בן יוסף אב־בית־דין, שנרמז אליו כאן בשם אבו יוסף ראס אֵל־כֻל (עיין בשורות 29–50 והפירוש, שם). יעקב זה כיהן בראשונה כאב־בית־דין בפוסטאט, שם חתם בתשרי (ט"ס 13 J 1, f. 3) ובסיון 1018 (ט"ס 13 J 1, f. 4), ואחר כך בעיר חלב, לשם נשלח אליו מכתב במרחשון שנת 1028 (בודליאנה 37.a3 2873, f)15. שלא כר' שלמה בן יהודה היה מוצאו מן המשפחות המיוחסות, שהרי אביו היה אב הישיבה, אך הוא נפל מר' שלמה בהרבה בלמדנותו. בשתי התעודות מן העיר פוסטאט עדיין לא נתכנה “חבר” ועל־כן כונה בפיהם של אנשי פוסטאט “ראס אל־כל”, כלומר, ריש כלא. תואר זה הינו בבלי, והוא השיג לראשונה תואר משם, כי הבבלים היו נדיבים יותר בנתינת תארים מישיבת א"י16.
במכתבנו שו' 45–46 מספר עליו ר' שלמה בן יהודה את הפרט התמוה הזה: “רבינו שלמה כהן גאון המנוח סיפר לי, שהוא אמר לו בנוגע אלי: זה עומד בשער ואינו יכול להכנס17 ואינו נותן להכנס למישהו אחר. אני אשלם ואכנס. והלא כבר יודע הוא מה קרה לו ואיך נשתבש מצבו בזמן ההוא”.
קניית משרות היתה תופעה רגילה בימי־הבינים באירופה והן במזרח המוסלמי. אך בציבור היהודי, עד כמה שעדות הגניזה מאירה עינינו, לא היה נגע זה נפוץ, בוודאי גם מפני שעצם המשרות לא הכניסו הרבה. גם כאן אנו רואים, שהניסיון, אם נעשה, נחל כשלון18. הישיבה לא מיהרה לתת לו, ליעקב בן יוסף אב, אפילו את התואר “חבר.” לדרגה גבוהה יותר (שביעי, ששי, וכו') לא הגיע כנראה כלל. עיין במכתבנו.
המכתב נשמר באוסף מוצרי. הפרסום כאן נעשה על יסוד צילומים שהביאם יעקב מאן המנוח מקהיר ושעברו יחד עם שאר מורשתו ומורשת ישעיהו זנה ז"ל לרשות מכון בן־צבי. הריני מודה לד"ר מאיר בניהו, שהעיר תשומת לבי על קיום צילומים אלה והרשני לעשות מהם צילומי משנה. כפי שכבר העיר הרב שמחה אסף המנוח במאמרו הנרשם בהערה (נתפרסם ע"י אסף, “מספרות הגאונים”, ירושלים תרצ"ג, עמ' 97), לעיל, התשובה של ר' שלמה בן יהודה קרועה וקטועה והצד האחורי שלה מקולקל במידה, שלפחות לפי הצילום שבידי אין להציל משהו. במכתב אל סהלאן מוכרח אני לדלג, לפי שעה, על השורות 5–11 ו־ 18–20. בנוגע לתאריך מכתבנו עיין פירושנו לשורה 1.
מכתב ראש ישיבה על המסיבות שהביאו להתמנותו 🔗
Mosseri L 290 B-C
1 וִצל כתאבך יא ידיד נפש ומשוש לב יום אלגמעה יׄאׄ מן טבת וסרני
2 סלאמתך אדאמהא אללה לך ולי פיך במנה ודִ[כ]רִת פיה אפצאל אברהם בסלאמה
3 אסל אללה אן יִכִתִבִ לה אלסלאמה ואן יגמעה עִליי בכרמה אנה ולי דלך. ותדכר
4 פי כתאבך אן ר' אפרים ונפס אבי אן כאן
5–11 (שורות אלה אבדו ברובן)
12 כאני גלאמה
13 ואן אללה יפעל מע אלעבד מן אלאחסאן מא לא יעלמה [
14 בעד ודאלך אנה כאן כתב אלי אכוה קבל ופאה אלמרחומה אוכתה אן יִקִוִלִ
15 ללרייס אן יגעלני פי אלרותבה אלתאניה וגרא מא גרא מן ימין אלרייס שי
16 יטול שרחה וענד מא אראד אללה שי לם יכון לה מן מאנע בלא כתאבה [יגי
17 לנא כתאב גירה פלו כאן עלי ידה
18 אחתמל ואגעל אני מא אזוגתהא לִה לאן כאן בקי עליה שייהא וכילי עליה
19 אלכל לא ישבה בה ואלאסתעאנה בה עליה אללהם
20 גיר דלך חתי אלדי כתב בה אכוה מא חצל מן גהה אבן קנדרי
21 ולא אלכמסה עשר דינר אלדי ועד אן תקדם מא חצלת אלי אלאן ומהמא
22 אצל אלי שי מא תצׄיע וקד כאן עלי אן אתסע פי אלכמסה דנאנר(!) ופי מא
23 ארדת אביעה ופי דינארין חצלת מן תמן קמח וגהת אלי עמאן אן
24 ישתרא לי תם ולם יחצל פחצלת אליׄבׄ דינ' אלדי כתבת בהא אליך פאתפקת
25 הדה אלמחנה פראית אן אגרמהא מן תלקא נפסי פכיף חית חצלת פיהא
26 מוטאלבה באלא ולא אכון ענד אלשיך אידה אללה בצורה אלגיר וארגו
27 אן יעין אללה עלי אלופא פאנהא חסרה לא תכרג מן קלבי אבדא לאני אתחקק
28 אן הדא כלה מן כלאם אבו סהל קאל פי נפסה אשגלה חתי לא יתכלם ולא יכון
29 לה כלאם ובאללה נסתעין.
ואמא מא דכרתה מן גהה סידי אבן יוסף ראס אלכל
30 אידה אללה לקד תעגבת מנך בתוגיהך כתאבה אליי ופיה דאך אלכלאם אלגאפי
31 פמא יחתשם אן יכתב במתל דלך אם חכמה אין כאן זקנה אין כאן הו רגל ירא
32 נפסה כתיר יריד ארפע אלמנאזל ואן כאן אלנאס כלהם ירידו דאלך ליכן אלעאקל
33 מִן אלנאס יכיר את מקומו. וקד כאן פי בעץׄ אלאוקאת כתב אליי בכלאם גליטׄ
34 מִן אִלִגהה מא תקדם מן גמילה מא ראית אן אבקי כתאבה ענדי לאני קולת איי
35 וקת יקע בידי יתקל קלבי פראית אן ארדה אליה וכדאלך הדא אלכתאב ראית אן
36 ארדה אליה פאן אנצף נפסה יעלם אן לא יסתחסן אלנטׄיר יכתב אלי נטׄירה
37 בדאלך אן כאן יריד יבקי אלצדאקה מעה ונפס אבי רחמה אללה אן כאן אסמאה
38 רבינו שלמה הכהן גאון חבר אלא לסבבי פכתב אליי יסתחלפני אן לא אסמיה
39 ולו כאן מנצף לנפסה לקד כאן יקנע בהדא אלאסם אד הו מרסל פהו אדם מכלץ
40 מא ינאזע אחד פיה ומן יריד אלמרתבה תכון כִלִ עין אליה נאטׄרה ויטלב מנה
41 אחואל רבמא יקצר ענהא ולעלי אנא הדא בעץׄ מא יוגב מני אלזהד פיהא
42 לאני מעתרף במנזלתי וליס אנא מן גנס אלדין כאנו לא יפכרו פי אחד בעד
43 אן יחצל להם אלאסם לאני אתחקק אייש אלקא מן כאלקי ואריד אן אתחרא
44 פי כלאמי וענד ראס אלכל אנה יחסן יתכלם גלוי לאל לו אני ממן ארא אן אגיבה
45 עלי כל כלמה לכאן תכון מואחשה בל קד ראית אבקא צדקתה ולקד כאן רבינו שלמה
46 כהן גאון נׄעׄ קאל לי ענה אנה כאן קאל לה עני אן הדה קד וקף פי אלבאב מא ידכל
47 ולא ידע גירה נחן נזן ונדכל וקד עלם מא גרא לה ומא סוסת חאלה פי דאלך
48 אלוקת כמא יעמל אנסן(!) מע אלצדיק ובאלגמלה מא ארא אן אטנב פי באבה אן
49 אכתאר מא קד אוסמי בה פִקִטִ גמיל אן לם הו אבצר אן כאן לה שי ענד אלכאלק
50 הו יצל אליה והדא אלדי אקדר.
וגואב מסלתך הו פי כתאב ואלדך זכ' לטוב פוק ואמא
51 מא דכרת מן מוקארפה אלגיר פי טרח אלכט אעלם באן רסום מתיבה אלשאם
52 אלמותקדם הו אלדון אלמותאכר הו אלאגל ואלדי ארי לה אן לא יטרח לה כט אלא
שולים
1 כאתמה אלכתאב [פי (?)] איי כתאב כאן וכדא רסום מתיבה אלשאם אן יכון אלכאתם אלאב
2 ערפתך דאלך לא בִדִלִךִ תִבִות ושלומך וִשלוםִ
תרגום
Mosseri L 290 B-C
1 הגיע מכתבך, ידיד נפשי ומשוש לבי, ביום ששי, י"א בטבת. שמחתי ללמוד ממנו
2 על שלומך, יתמידנו ה' לך ולי בך בחסדו. הזכרת בו, שיצא מעמך אברהם בשלום,
3 שואל אני ה', שיגזור לו שלום ויביאהו אליי בטובו, אכן נאמן הוא לקיים משאלתי. והזכרת
4 במכתבך שר' אפרים
5–11 (שורות אלה אבדו ברובן)
12 כאלו אני משרתו
13 והנה ה' עושה עם האדם טובות, שהוא אינו מרגיש בהן.
14 וכך היה הדבר. הוא19 כתב אל אחיו20 לפני פטירת אחותו, ירחמה ה', שיאמר
15 לראש הישיבה, שישימנו בדרגה השניה. אך קרה מה שקרה משום שבועת הגאון,
16 שפירוטו יארך. אך אם ה' חפץ בדבר, הוא נעשה ואין מונע.
17–19 (שורות אלה לקויות ואינן מצטרפות, עיין בפירוש!)
20 אפילו מה שהזכיר אחיו במכתבו, כלומר מה שנדב אבן קנדרי,
21 ולא חמישה עשר הדינרים, שהוא הבטיח לנדב לא הגיעו עד עתה. כל מה
22 שמגיע לידי אינו אבוד. הייתי צריך להסתייע באותם חמישה דינרים ובמה
23 שרציתי למכור ובשני הדינרים ממחיר החיטה, ששלחתי אותם אל עמאן
24 שיקנו לי שם והקנייה לא יצאה לפועל. כך שהיו בעין אותם שנים עשר הדינרים שעליהם כתבתי אליך. אז קרתה
25 הצרה הזאת וראיתי, שעלי לשלם מכספי, ומה גם שנעשתה
26 תביעה בערכאות(?) ואל נא אהיה בעיני כבודו, יעזרהו ה', כסתם אדם. מקוה אני,
27 שה' יעזור לשלם הכל. כי זהו צער שאינו פג מלבי. אני בטוח,
28 שכל זה מעשה אבו סהל האומר בלבו: אעסיק אותו, עד שלא יוכל עוד לדבר ולא יהיה
29 לו פתחון פה. ובה' ניעזר. ומה שהזכרת בעניין האדון אבו יוסף ריש כלא,
30 יעזרהו ה', תמהתי, ששלחת אלי מכתבו, שיש בו לשון מעליבה
31 ואינו מתבייש לכתוב אליי בצורה זו. “אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן?!”21 הוא איש
32 המחשיב עצמו מאד ורוצה את הדרגה הגבוהה ביותר. כל אחד רוצה את זה. אך אדם
33 נבון “מכיר את מקומו”. פעם כתב אלי בדיבור גס
34 רומז לטובות שהתנדב בהן. לא ראיתי לנכון להניח המכתב אצלי, כי חשבתי
35 כל פעם שהמכתב יפול בידי, יכבד לבי, ועל כן העדפתי להשיבו אליו. כך גם מכתב זה מעדיף אני
36 להשיבו אליו. אם יעריך עצמו על פי האמת, יבין, שאין אדם ייטיב לכתוב בצורה זו אל מי שהוא בדרגתו,
37 אם ירצה להשאר בידידות עמו. ובנפש אבי, ירחמהו ה', לא העניק לו
38 רבינו שלמה הכהן גאון את התואר “חבר” אלא בגללי. כי הוא כתב לי והשביעני שאעניק לו.
39 ולו העריך עצמו על פי האמת. היה מסתפק בתואר זה. כי הוא כללי ופשוט22 ושום אדם ישר
40 לא יריב עמו על תואר זה. אך מי שרוצה “דרגה”23, תהיה כל עין מופנית אליו ויצפו ממנו
41 תכונות שאין בידו להראותן.
42 כי אני יודע את מדרגתי. ואין אני מסוג אותם אנשים24 שאין משגיחים עוד באחרים לאחר
43 שהם עצמם השיגו את התואר. כי אני יודע מה עלי לצפות מבוראי וחפץ אני לדקדק
44 במה שאני אומר. ה"ריש כלא" מאמין, שהוא מיטיב לדבר. “גלוי לאל”, לו הייתי בוחר להשיב לו
45 על כל מלה, היתה התנכרות בינינו. אך אני מעדיף שנשאר ידידים. רבינו שלמה
46 כהן גאון נוחו עדן היה אומר לי בשמו, שהוא אמר לו בנוגע אלי: "זה עומד בשער ואינו יכול להכנס
47 ואינו נותן להכנס למישהו אחר. אני אשלם ואכנס". והלא כבר יודע הוא, מה קרה לו ואיך נשתבש מצבו בזמן
48 ההוא, כפי שיתיחס אדם אל ידידו25. כללו של דבר, אין בדעתי להאריך בעניינו. אם
49 יסתפק בתואר שהוענק לו, מוטב, ולא, עליו להחליט. אם מזומן לו משהו אצל בוראו
50 הוא יגיע אליו, וזה דבר שהוא עדיף. התשובה לשאלתך נמצאת לעיל במכתב אל אביך זכור לטוב26. ומה
51 שהזכרת, שיש קנאה בעניין שימת החתימות מתחת למסמכים, דע לך, שלפי נוהג ישיבת ארץ־ישראל
52 החותם ראשון ראשון הוא הפחות במעלה והאחרון אחרון הוא החשוב. ועצתי לאדוני שיחתום תמיד
שולים
1 \כאחרון באיזה מסמך שיהיה. וכך נוהג ישיבת ארץ־ישראל, שהחותם האחרון הוא אב־בית־הדין
2 תדע לך זאת. ושלומך ושלום.
פירוש
1 אם י"א בטבת חל ביום ששי, ראש חודש הוא ביום ג'. בשנים 1027–1033 חל ראש חודש טבת ביום א' רק בשנת 1029. משמע, שלפי כל האמור בהקדמתנו למכתב זה, הוא נכתב בדצמבר 1029.
2 אברהם, בנו של ר' שלמה בן יהודה, שהרבה לנסוע למצרים וארצות אחרות בעסקי הישיבה. עיין במסמכים ד' וה'.
4 אפרים בן שמריה, ראש בית־כנסת הירושלמיים. עיין בהקדמה. “ונפש אבי”, קריאה של שבועה והבעת אי־רצון. סהלאן ואפרים התנקשו לעתים, והגאון הוכרח להתערב ולהשכין שלום.
12 לא יכולתי לברר למי הכוונה.
14–16 הכוונה בלי ספק ליצחק הכהן בן פרת (עיין בהערה המתחילה במילים “יצחק הכהן בן פרת”), קרובו מלידה וגיסו של הגאון שלמה הכהן בר יהוסף. מדובר כאן על פטירת אחותו, משום שהיתה אשת הגאון, עיין מאן, היהודים במצרים וכו', א, עמ' 84. אחיו, אברהם בן פרת (עיין בהערה המתחילה במילים “אברהם בן פרת”), ישב אז בירושלים או שהיה בדרך אליה, ויצחק ביקש ממנו לדבר עם הגאון למנות את שלמה בן יהודה כאב־בית־דין, בלי ספק מפני שראה בו מועמד מתאים, שהרי יצחק עצמו היה ממשפחת גאונים. אך הבטחה בשבועה לאחר (צדוק) מנעה את הגאון מלהיענות לבקשה זו. גזר ה' ושלמה וצדוק נפטרו זה אחר זה, בעקבות כך נתמנה שלמה בן יהודה לגאון.
17–20 בחלק שלא תורגם נרמז כנראה לעניין גירושין. המגרש לא הותר לשאת אשה אחרת מפני שעדיין חייב היה משהו לגרושתו. אך הכל ספק.
20 אבן קנדרי – עיין במסמך ד', שו' 10.
22 חמישה דינרים – שמקבל המכתב ידע עליהם.
20–29 מדובר כאן על תשלום שהישיבה היתה חייבת לשלמו והגאון היה צריך לפרוע מכספו, בוודאי מפני שנטל מן הכספים היעודים לכך בסמכו על תרומות שהובטחו לו ממצרים. עניין זה או עניינים דומים, ואפילו הסכום של חמישה עשר דינר, נזכרו בכמה ממכתבי ר' שלמה בן יהודה, ולא הגיעה עדיין השעה לסכם צד זה בחליפת מכתביו. כמה אנשים בשם אבו סהל מופיעים במכתביו – גם באלה שנתפרסמו כאן – ומוקדם עדיין לנסות זיהוים בכל מקרה. מכל מקום, הפרטים כאן מראים את הידלדלותה הגמורה של הארץ ושל תושביה הנכבדים ביותר עקב משיסת הבדוים השודדים וגייסות אחרים שעברו דרכה לעתים תכופות.
29–30 עיין בהקדמה. יעקב בן יוסף אב שלח את המכתב אל סהלאן בבקשה להעבירו אל הגאון.
38 שאעניק לו – כלומר שאפעל אצל הגאון שיעניק לו.
39 בער' “פהו אדם מכלץ”. מבנה משפט קשה.
ד מכתב ר' שלמה בן יהודה אל בנו אברהם על חורבנה של הארץ, וביחוד של רמלה; על הפסקת השירותים הציבוריים, הרדיפות בירושלים, המחלוקת במצרים, ועל המשבר הכללי שהאומה נתונה בו. אייר (סוף אפריל) 1030. 🔗
מכתב גדול זה של ראש הישיבה שלמה בן יהודה אל בנו אברהם (שעדיין שהה בארץ מצרים, או חזר אליה), נשלח חדשים אחדים לאחר מסמך ג'. וראיה לדבר, כבר הגיעה התרומה של אבן קנדרי בחודש אייר (שורה 10 לפנינו), תרומה שהיעדרה צוין שם, שורה 20. אף כאן, שורה 21, נרמז למכירת הבגדים כדי לקנות במחירם צרכי אוכל, כמו שם, שורה 23.
כתב־היד ניזוק הרבה על־ידי טחב, מחיקות וקריעות, אך על־ידי עיון במקור ומתוך השוואה למכתבים הרבים שיש לנו מידו של ר' שלמה בן יהודה, הן אלה שפורסמו, והן אלה המחכים עדיין לגואלם, אפשר יהיה לשחזר את הכתוב במלואו. קריאתנו ותרגומנו כאן, שנעשו על־פי צילום, הם ניסויים בלבד, אך עשויים הם למסור את עיקר הדברים. מחמת ריבוי העניינים אסקר תוכנם לפי הסדר.
עמוד א', שורות 1–9 הגאון שוהה רוב זמנו בעיר רמלה לשבת שם בדין ולפקח על עסקי הרבים, כי שאר החכמים נטשו את העיר החרבה מפני שאין להם הכנסות משם.
9–17 – המושל ופקידים שבאו עמו ממצרים, לא עשו בעיר אלא יום אחד. מחמת הסכנה הם נודדים ממקום למקום. פרטים על הוראות התשלומים שהגיעו ממצרים.
18–26 – כבר נמכר כל מה שבבית לשם קיום נפשות. הגאון אינו יכול לנסוע מן הארץ ולנטוש משפחתו. רוב הארץ לא נזרעה.
26–32 – שלושה ירושלמיים בבית האסורים ואחרים מתבקשים. כל צעדי הגאון לשחרורם לא הועילו.
32 שולים – עמוד ב', שו' 3 הגאון מסרב לקבל הכנסות כנהוג במצרים, כי אינו בטוח בכשרותן הדתית.
עמוד ב, שורות 3–7 – אין הגאון יכול לפנות בעניינו הפרטי אל ראשי העם כל זמן שהירושלמיים הנרדפים לא נגאלו.
7–15 – אפרים בן שמריה החבר, שהוא כיום “דגל הרבניים” במצרים, צריך לדרוש מאת אבי נצר (אלתוסתרי), שינצל את עמדתו אצל הממשלה לטובת הירושלמיים האסורים;
15–18 – משלוח מלבוש של צמר על מנת למכרו בפוסטאט.
18–24 – אזהרה לבן שלא להתערב במחלוקת בין רבניים וקראים ובין הרבנים לבין עצמם בעיר פוסטאט.
28–29 – פרטים על משלוחי כסף שהגיעו, וביחוד על אלה שלא הגיעו. מכתב זה יבואר בהערות שמתחת לתרגום.
מכתב על החורבן והמשבר בשנת 1030 🔗
ט"ס 13 J 36, f. 5
1 קד כאן יא ולדי וקרה עיני אטאל אללה בקאך נפדת אליך כותבי מן (אלרמלה
2 במא ארגֹו אן תקף עליהא וערפתך כיף גֹרא אלאמר פי אלקודס ופי אלרמלה
3 ואני נזלת אלי אלרמלה ען אכתיאר אלגמאעה וקד חצלת פי אמור כבאר
4 מן אחכאם בינהם עקדהִ תִרִיד אלמולאטפה ופאידה ליס פיהא ואלדי כאן
5 עין אלריסא אליה הו אלטול וענד מא תראגֹע אליסיר מן אלנאס הם אכתרהם
6 פוקרא ליס פיהם לא לחזאן ולא לגירה ראו אן יעטו אלסוק לאבן אלשלישי
7 רצֹי אללה ענה והו פלא יחסן יחצֹר וקד בקית פי באבה מתִחייר הו ליס פיה כהן
8 ושכץ אכר לייס בני ר' שלמה גאון נֹעֹ מא יכתארו אלנזול אלי עלי שרוט
9 פאידה ופאידה לייס ואלאמר ואקף [אללה] וכאן וצל כתאב סידי אבו סהל אידה
10 ופי דרגֹה אלרוקעה לאבו אלסרי אבן קנדרי וכאן וצולה אמס יומנא הדא והו
11 יום עשרין מן אייר ווצל איצא מעה סידי אלשיך אבו אלחסן עלון אבן מוסי
12 אדאם אללה עזה ומצֹיית אליה וסלמת עליה וערפתה דאלך וקאל לי אנא אכאטבה
13 [פי באב] אלרוקעה וכדאלך פי באב כופי קאל הו יכדם פי אלדיואן ואנא אכלמה
14 ווגדת פי כתאב ר' אברהם אלחבר שמרו צור מכתוב אן יכון אלאקתצֹא בעד
15 שהר לוצולה פוקפת ען דפע אלרוקעה וראיתהם אן מא כאן להם מקאם
16 ויום אלגֹ גאו אלי אלרמלה ויום אלדֹ סארו מא יהדא אלשליט פי מוצֹע והם מטלטלין
17 מעה ממוצֹע אלי מוצֹע לא הדו להם ולא קראר פאן חצל שי אנא אכתב בדאלך
18 אליך ואעלם יא ולדי אני חצלת פי מא לא אקום בה וחאלתי הדה אלחאלה מן אלקלה
19 ואלעיילה אלתי תערפהא ואני למותעגב כיף גאזת הדה אלשתוה אלצעבה עני
20 וקד כרגֹת אלי צייפה מא בקי מן מא תערפה אלא אליסיר ואן כאן סלמת אכתר
21 אלגלאת אכתר אלבלד לם יזרע וכאן עאם אול בעת תלך אלתויבאת מע מא
22 תערפה אמִאִ הדה אלסנה מא תם שי יובאע ואלרמלה פליס פיהא שיי גומלה
23 ומא ימכִנִנִי אסאפר ואכלף מן פי אלביית וחודהם הודא אנא באלרמלה באלקרב
24 מנהם וקד סאלת גסוס אלמגרבי אן יקצֹי חאגתהם מע הדא הם כמא לא ירידו
25 ואנא יא ולדי אכתר מקאמי פי הדא אלוקת באלרמלה מן גהת מודאינין אלמקאדסה
26 מא יגו אלא אלי ענדי וקד חצל מוהוב אלבציר פי אלחבס מע אבו אלפצל ומובארך
27 אבן צמה ואלבאקיין תחת אלמוטִאִלִבִהִ וכל מא אכתב ענהם מא יאתר וקד
28 בקית מותחייר פמן לא ירתי להם ולא ירחמהם אוקפה אללה מוקפהם ולא
29 יִכִוִןִ לה לא חנין ולא רחים וקולך לי אלמקאדסה יפעלו איין אלמקאדסה ולולא גֹמיל
30 אלבארי לא מקאם לי פי אלקודס גמיל
31 ואמא [מא
32 דכרתה יא ולדי מן אמר רסום כאנת לריסא במצר ואנת תערף מד [אני
שולים
רגל מא אדכל פי / שי פיה שובהה / פי דיני ליס / אדרִי(?) עלי אי / צורה כאן לאולאיך אל / ריסא הדה / אלאגזא / יכון אל / פי אלסוק / יפעל מא יפ על ויכון אלתקד[ם / ופי רקבה אל / מוקדם מא אנא / ממן יכוןִ דלך [אליום
עמוד ב'
1 תחת מוטאלבה פי אלעברה מא אדרי אי שי יכון מני ולא מתי יודעא בי קד [כתבת
2 לר' אפרים אלחבר [אדאם אללה] עִלִוִהִ פי דלך ען דלך אן לא ידכלני פי שי עליי [פיה
3 שובהה פי דיני ואמא מא סאלתני יא ולדי מוכאתבה אלשיוך פי חאל נפסי [מא יצוב
4 לי אלא בעד ינפצל אמר אלמקאדסה גבר אללה מציבתהם פהם תחת חאל קביחה
5 ואלדי דכרת מן משדך פי דאלך ולטפך פהיא אלמוראד מנך ולו אמכן אן תמנע
6 נפסך מן אגראם(?) מא בסבב אלמקאדסה לקד כאן חסן תרתי מנך להם למא קד רפעו
7 אליה ותקול לסידי אלשיך אבו כתיר אדאם אללה עלוה הו אליום בנד אלרבנין לא
8 אזאל אללה ענה [גמי]לה קד כתבת עני וען אלמאצֹי כִותב עדה
9 אלי סידי אלשיך אבו נצר אדאם אללה עזה ומא ראית להא תאתיר פעתִבִתה לאנה צאחב
10 סולטאן וכאן ילזמה מן אמרנא מא ילזם גירה וכאן ראא סידי אלשיך אבו כתיר אדאם
11 אללה עלוה [יגתמ]ע מעה ויקול לה יגב אן ירחמו אוליך אלמסאכין אד ליתס באמואלנא
12 פאקלה בשי אעינהם(?) וידעו פותייא מן אפתא פמא הו אעלם מן גירה פאן כאן הדא
13 פותיאה פירד עלי אסלאפה אלדי אכרגֹו אקדאם לעמארה אלבית ודארי
14 אלקודס לכאנה יתכלם עלי מא הו עליה מן אִלִמהמה וגירה פי אלבלא[ד
15 יא ולדי אני כתבת אליך הדא אלכתאב ואנא משגול אלקלב מן גהאת שתא אידה אללה
16 וכאן אלבדן אלצוף מע אבו אלחסן נאיל עלי אנה יצל אלי סידי ראס אלכל פי אל
17 ולם יהיא לה מסיר ורדה אלי וקד אחדרתה מעי אלי אלרמלה לעל יתם לי אן אוגה
18 בה אליך אִן שאִ אִללה תאכד תם תמנה לאנה תם אבאע לה וקד כתב יעתב כתיר וקד
19 אגבתה ואלוקתִ צעב גֹדא גֹדא אסאל אללה אן יעין עלי אלרצֹא וכתב אליי
20 ואן פי מצר מחלקת ביןִ אִלִרִבנין ובין אלקראין ובין אלרבנין
21 יא ולדי אסלך א[ן ל]א ת ן פי דלך שי בל אכתב אליי פאן
22 כונת כתבה פי דלך אקדר עליה לאן אלאומה אליום עלילה תריד
23 אלמלאטפה כמא יולאטף אלעליל אסל אן לא יתסבב עלי ידך שי נודכר בה באל
24 קביח ויגמע ביני ובינך עלי אסר אלאחואל וקד כונת כתבת לסידי ראס אלכל אידה אללה
25 קביצֹאת באלעשרין אלבאקיה מן סקל[יה ו] עשרה אוכר דכרהא לי ומא וצל מן הדא
26 ולא מן הדה שי כלא דאלך פי כתאבך עלי צור בטֹ דנאנר וערפת אלכמסה אלא רבע
27 מא כאן וצלת מן צור אלא במן יקבץֹ מנהא נצף דִיִנִר אלדי גאב בהא פאחב אן ירוג בהא
28 וכץ כל מן סאלך עני באתם אלסלאם [וחסבי] אללה ונעם אלוכיל וקד כתבת אליה פיה אלסתה כותב ומא אגאב והו מותוגד עליי ס (ואלסלאם)
הכתובת (כתובה באותיות ערביות בכיוון הפוך לפנים המכתב, כרגיל)
…בן] שלומוִ אטאל אללה בקאה מן ואלדה געל פדאה
ו…
תרגום
ט"ס 13 J 36, f. 5
1 בני וקורת עיני, יאריך ה' ימיך, שלחתי אליך מכתביי מן רמלה
2 ואקוה שקראת אותם. הודעתיך בהם את מצב הדברים בירושלים וברמלה,
3 ושירדתי אל רמלה לפי בקשת הקהל27. נכנסתי אל תוך עסקים גדולים,
4 כלומר, משפטים, שיש בהם הסתבכות הצריכה טיפול רב, והכנסה אין מהם. אך
5 עיני “הראשים”28 אל התועלת. לאט לאט התושבים חוזרים, אך רובם
6 עניים, אין להם אפילו כדי לשלם לחזן או למישהו אחר. רצו לתת את השוק לבן השלישי
7 המנוח, אך הוא אינו בוחר להיות שם, ואני נבוך בעניינו, כי הוא איננו שם,
8 ואיש אחר אין. בני ר' שלמה כהן גאון נוחו עדן מעדיפים שלא לרדת29 אלא בתנאי
9 שתהיינה הכנסות, והכנסות אין. והדבר תלוי ועומד. הגיע מכתבו של האדון אבו סהל30, יעזרהו ה',
10 ובתוכו פקודת התשלום של אבו אלסרי אבן קנדרי31. הוא32 הגיע אתמול,
11 והיום עשרים באייר. והגיע עמו האדון הנכבד אבו אלחסן עלון אבן מוסי33,
12 יתמיד ה' כבודו. הלכתי אליו ובירכתיו והודעתיו הדבר34. אמר לי: אני אדבר עמו35.
13 (בעניין) פקודת התשלום. בעניין כופי36 אמר, שהוא ישרת כאן במשרדי הממשלה ואני אדבר עמו,
14 מצאתי במכתב ר' אברהם החבר37, “שמרו צור”, שהתשלום מן הפקודה יוכל להגבות
15 כחודש לאחר שהגיעה, ועל כן לא הגשתיה. ראיתי שהנוסעים לא השתהו,
16 ביום ג' הגיעו אל רמלה וביום ד' נסעו. ל"שליט" אין מנוחה במקום אחד והם “מטלטלין”
17 עמו ממקום למקום, אין להם שקט ולא קבע. אם יתחדש דבר, אכתוב עליו
18 אליך. ודע, בני, שהגעתי למצב שלא אוכל עוד לשאתו ממיעוט הפרנסה
19 והמחסור, הידוע לך. תמה אני, איך עבר עלי החורף הזה הקשה;
20 יצאתי אל הקיץ ולא נשאר ממה שידעת, שהיה בבית אלא מעט, ואם אמנם רוב
21 היבולים ניצלו, רוב הארץ לא נזרעה. בשנה שעברה מכרתי אותם הבגדים יחד עם מה
22 שאתה יודע, אך בשנה זאת אין עוד עמנו מה שנמכור. ברמלה אין שום דבר כלל.
23 ולא אוכל לנסוע ולהניח המשפחה בבית לבד. כעת אני ברמלה, קרוב
24 להם וביקשתי גסוס38 המגרבי שיעמוד בצרכיהם. עם כל זאת הם כמו בלתי מרוצים.
25 אך אני, בני, רוב זמני כעת ברמלה, כי מי שהירושלמיים חייבים להם
26 אין באים אלא אלי39.
מוהוב “הרואה”40 בבית האסורים יחד עם אבו אלפצל ומובארך41
27 בן צמח, והשאר מתבקשים. כל מה שאני כותב למענם אינו עושה רושם, ואני
28 נשאר תמה. ומי שלא ינוד להם ולא ירחם עליהם יעמידנו ה' במקומם ולא
29 יהא לו חונן ולא מרחם.
ואתה אומר לי: הירושלמיים יפעלו. איה הירושלמיים?! ולולא חסדי
30 הבורא, לא יכולתי לשהות בירושלים…
31 ואולם מה
32 \שהזכרת, בני, מעניין התשלומים ל"ראשים"42 במצרים הרי יודע אתה מאז(?) [שאני
שולים
איש שאינני נכנס אל עניין שיש בו צל של ספק מבחינת הדת, אינני יודע
באיזו צורה יש ל"ראשים" הנ"ל החלקים האלה… בשוק, הוא עושה מה שהוא עושה, אך ההנהלה בצוארי המנהל43. אינני אדם שרוצה להיות ביום ההוא44
עמוד ב'
1 נידון על עברה. אינני יודע מה יהיה ממנו ומתי אהיה נקרא45. וכבר כתבתי
2 לר' אפרים החבר [יתמיד ה'] גדולתו בעניין זה, [שימנע] מזה ולא יכניסני בשום דבר
3 שיש בו צד של ספק מבחינת הדת.
ומה שהצעת לי, בני, לכתוב אל ראשי הציבור בנוגע למצבי, [אין זה הולם
4 אותי אלא לאחר שנפתרה שאלת הירושלמיים, יסיר ה' צרתם, כי הם במצב חמור.
5 ומה שהזכרת שאתה משתדל בעניין זה בזהירות, זהו אמנם המבוקש ממך. ולו היה אפשר
6 שתמנע עצמך מתשלומים(?) בשביל הירושלמיים היה טוב כפליים ממך להם, לאחר שדינם
7 כבר בא אל הרשויות46.
ואמור לאדון הנכבד אבו כתיר47, יתמיד ה' גדולתו, שהוא דגל הרבניים, לא
8 יפסיק ה' ממנו [חס]דיו… שכתבתי על עצמי ועל מה שקרה בעבר מספר מכתבים
9 אל האדון אבו נצר48, יתמיד ה' כבודו, ולא ראיתי להם השפעה, וגיניתי אותו, כי הוא
10 קרוב למלכות, והיה חייב להשתדל בשבילנו כמו זולתו, ואם49 יראה לאדון הנכבד אבו כתיר, יתמיד
11 ה' גדולתו, [יפג]ש עמו ויאמר לו: הכרחי שירחמו על המסכנים, כי אין לנו אמצעים
12 כל שהם [לעזו]ר להם. ויניחו חוות הדעת של אותו חכם, כי אין הוא מלומד מזולתו, ואם אלה
13 חוות דעתו, מוטב לחזור אל קודמיו, שפסקו לגשת… לתקנת הבית50…
14
15
בני, כותב אני אליך מכתב זה בשעה שאני טרוד מבחינות שונות.
16 ה"בדן" (מלבוש) של צמר היה עם אבו אלחסן נאיל51 על מנת שיביאנו אל האדון “ריש כלא”52, יעזרהו ה'
17 ולא אסתייעה לו נסיעה והחזירו אלי. הורדתי אותו עמי אל רמלה ואולי תהיה לי הזדמנות לשלוח
18 אליך, אם ירצה ה'. תקבל מחירו שם, כי המחיר שם טוב יותר. הוא53 כתב אלי דברי תוכחה רבים ואני
19 השבתי לו והזמן קשה מאד מאד. שואל אני ה' שיעזור לי לרצותו, והוא כתב אלי
20 שיש בפוסטאט “מחלוקת” בין הרבנים לבין הקראים ובין הרבנים
21 עצמם(?), בני, [אל תעשה] בעניין זה דבר אלא כתוב אלי, ואם…,
22 כי האומה היום חולה וזקוקה
23 לטיפול זהיר, כפי שחולה זקוק לטיפול זהיר. [ה' ישמור] שלא יגרם על ידך דבר, שיעשה לנו שם
24 רע ויקבצנו יחד במצב משמח. כתבתי לאדון “ריש כלא”, יעזרהו ה',
25 קבלות על העשרים הנותרים מסיציל[יה ועל] עשרה דינרים אחרים שהזכיר לי, ולא הגיע מזה
26 ולא מזה דבר, חוץ מן ההוא שבמכתבך מנמל צור54 המודיע על ט' דינרים וכבר אישרתי חמישה פחות רבע
27 אך לא הגיע מצור אלא אותו חצי דינר בשביל מי שהביא את התרומה, וכבר הייתי חפץ שתיהפך למזומנים55.
28 יַחֵד בברכה שלמה כל מי שישאל עלי. דיי בה' ומה טוב הוא כמבטח56, כתבתי אליו57 בענין זה ששה מכתבים
והוא לא השיב. הוא כועס עלי. ש (ושלום)
הכתובת: [אל… אברהם בן] שלמה, יאריך ה' ימיו מאת אביו, יהיה כפרתו
ו[יתמיד כבודו וכ']
ה מכתב שלמה בן יהודה אל בנו אברהם מופנה אל צור ואל דמשק. 🔗
מכתב משפחתי זה ניתן כאן מפני שאנו רואים על־פיו את אברהם שוב בדרך ובתקופה שלא היתה שעת חירום. הבנת המכתב אינה מצריכה שום פירוש. פרטים אחדים מבוארים בהערות.
ט"ס 14 NS J
1 כתאבי יא ולדי אלעזיז עלי אטאל אלִלִה בקאך ואדאם עזך ו[ ]ך מן אלרמלה
2 וגעלני מן כל סו פדאך יום אלדֹ לטֹזֹ מן תמוז על חאל סלאמה פי אל
3 גסם וגם פי אלנפס וקד סבקת מני אליך כתאבין מן אלרמלה
צאנהא אללה
4 ערפתך פיהא סבב נזולי והי אוכתך מא בלג בהא אלאמר אלי אל
5 שהר אלסאבע וולדת דכר באלחיאה וכאנת עלאמתה כייר וקצא
6 אללה פיה בחוכמה יתֹ שמֹו וארגו וצולהא אליך אלוִאִחִד אלי
7 צור אלי אבו טרי אידה אללה ויוצלה אליך אן כונת בצור או
8 יוגה אליך אלי דמשק ואלאכר עלי יד גוי דמשקי דפעתה
9 אליה פי פונדק אבו מוסי ווציתה אן ידפעה אלי סידי רבי
10 משה אלחבר אידה אללה לידפעה אליך ותעגבת מן ספרתך וממא
11 כתבת בה אנת כרגת עלי אן תסיר רואג אלי דמשק [ומא] סבב
12 תאכרך ולעלה כאן לך פי דלך אלכירה ואלדי אסאלך יא ולדי
13 לא תדעני מן כתבך פי כל וקת לאקף עלי סלאמתך לתהדא נפסי
14 ונפס ואלדתך ואלדי גרא ביני ובינך פאחתפטֹ בה אללה אללה אסאל
15 אללה אן ירדך אליי סאלם ואן יגמע ביננא עלי אסר חאל ואמס
16 יומי הדא וצל אלי אלקפץ ווזנת עליה רובאעי מוחקק וקד
17 וגהת בה עלי אלגמאל אלי אלקודס ואנא גד יומי הדא צאעד
18 אלי אלקודס אן שאללה(!) תכתץ מן סלאמי אטיבה וואלדתך
19 ואוכתך יכצוך באלסלאם והי עלי אלחאל באלחומה פי אלנובה
20 אסאל אללה אן יהב עואפיהא במנה ואבו סהל יכצך באלסלם
עמוד ב'
הכתובת: אלי ולדי אלעזיז עלי אבו אִסִחק מן ואלדה געל פדאה
אברהם(!) אבן(!) שלמה אטאל אללה בקאה
ואדאם עזה
תרגום
1 בני היקר עלי, יאריך ה' ימיך ויתמיד כבודך
2 וישימני פדיונך מכל רע. כותב אני מרמלה ביום ד', ט’ז' בתמוז, שלם
3 בגופי ומודאג בנפשי. שלחתי אליך מקודם שני מכתבים מן רמלה
4 והודעתיך בהם סיבת ירידתי (מירושלים), והיא שאחותך, ישמרנה ה', הגיעה רק עד
5 החודש השביעי וילדה בן זכר לחיים, והיה בו סימן טוב, אך
6 ה׳ גזר בדינו, ית[ברך] ש[מו]58.
אקוה שהמכתבים הגיעו אליך, אחד אל
7 צור אל אבי סרי59, יעזרהו ה', שבקשתיו למסרו אליך, אם תהיה בצור, או
8 ישלחנו אל דמשק; ואחד על ידי גוי דמשקי. מסרתי לו המכתב
9 בפונדק של אבו מוסי והוריתיו למסרו אל האדון רבי
10 משה החבר, יעזרהו ה', על מנת למסרו אליך. תמהתי על מסעך ועל
11 מה שכתבת בנוגע אליו. אתה יצאת על מנת לנסוע ישר אל דמשק, ומה הסיבה
12 שהארכת הנסיעה? הלואי ויהיה זה לטובה. ואני מבקשך, בני,
13 אל תניחני בלי מכתב בשום זמן, כדי שאדע תמיד על שלומך ותשקיט נפשי
14 ונפש אמך. ומה שקרה ביני ובינך, שמור לעצמך60. ה', ה', שואל אני את
15 ה', שישיבך אלי בשלום, ויקבצנו יחד במצב משמח. אתמול
16 הגיע אלי הסל ושילמתי בעדו רבע דינר שלם
17 ושלחתיו “על הגמלים”61 אל ירושלים. ואני מחר אעלה
18 אל ירושלים, אם ירצה ה'. קבל מיטב הברכות ממני. ואמך62
19 ואחותך דורשות בשלומך. היא במצב חמור ובחום
20 שואל אני ה', שיתן לה רפואה שלמה בחסדו. ואבו סהל63 דורש בשלומך.
הכתובת: אל בני היקר עלי אבו אסחק מאביו יושם פדיונו
אברהם בן שלמה יאריך ה' ימיו
ויתמיד כבודו
ו. מכתב ר' שלמה בן יהודה אל אברהם הכהן בן חגי, פוסטאט, בעניין עזבון של סוחר ספרדי שנפטר במזרח. 🔗
מסמך זה ניתן כדוגמה של פעולה סדירה של ראש־הישיבה בתור בעל סמכות משפטית עליונה. הטיפול בירושות היה אחד מן העיסוקים העיקריים בבתי־הדין של המיעוטים. וכך היה המעשה כאן: אברהם בן מאיר איש ספרד היתה לו שותפות עם איש רמלה שלמה בן צמח ועם בן אחיו, הוא אף לקח הלוואה קטנה מאחיו. אברהם לא היה מורגל לרשום חשבונותיו. הכל נעשה דרך ידידות ושלמה מצדו היה איש אמונים שסמך על יושרם של בני אדם. והנה בא הקץ על אברהם בהיותו במזרח והוא מינה שני אפוטרופסים על עזבונו. את אברהם הכהן בן חגי (נקרא גם הֻגַ’יְג') ואת יושע (הוא יהושוע) בן נתן הספרדי. הגאון למד את כל הפרטים האלה בביקור ברמלה. אם כי אברהם הכהן בן חגי, התנהג כדרכם של רוב האנשים שמעשיהם מתוארים במסמכי הגניזה, והניח מכתבים קודמים של הגאון בלא תשובה, העניין, שבהזנחתו היה צד של עברה, לא סבל דיחוי.
עניין הירושה הזאת ידוע היטב על־פי מסמך מן העיר גרנאטה, שהובא לפני ביה"ד בעיר פוסטאט, שבו ממנה שמואל, בנו של המנוח, איש אליסאנה (Lucena) לגבות מן האפיטרופוס יושע בן נתן הספרדי את אשר אסף מירושת אביו. שמו של אברהם הכהן בן חגי לא נזכר כאן. אפשר שאותה שעה כבר נפטר64.
הבּסם אבו אלבשר שלמה (סלימאן) בן צמח, איש רמלה, שהגאון מספר בשבחו, היה כנראה איש משכיל (כדרך בסמים אחרים) והעסיק את הסופר יאשיהו בן אהרן, איש צהרשת, מצרים, בהעתקת ספרים בשבילו65.
בודליאנה 44.Bodleian MS. Heb. c 28 (Cat. 2876) f
1 ליקר פאר כֹקֹ מֹ ורבֹ אברהם הכהן החכם והנבון החשוב יהי צור [עזרו וצל
2 סתרו וירבה כבודו וישלח מקודש עזרו ומציון יסעדו ויתן לו כלבבו וכל עצתו
3 ימלא בן מר ורב חגי נוחו עדן.
כאן תקדם יא חשובנו פי אלאסבוע אלמאצֹי
4 כתאבי אליה סוא גֹ כותב תקדמת אליה מני מן אלרמלה ומן אלרמלה אסתעלם מנה
5 וצייה אברהם אבן מאיר אלאנדלסי רחמה אללה פי מא לרֹ שלמה אבן צמח אל
6 עטאר זכור לטוב אן כאן אתצל בה אן אברהם הדא קבל ופאתה וצא אלי חשובנו
7 ואלי אבן נתן אלאנדלסי בגמיע מאלה ואנה וצא באן לאבו אלבשר שלמה אבן צמח
8 ענדה שי ותקה פי מא יקולה והו יא זקננו אמר עגיב אמר הדא אלרגל אבו
9 אלבשר אדא תערף בה אנסאן וטלב מנה אייש מא אראד ויחצֹר ענדה מא
10 ימנע מן צדיקה שי מן סעה זאידה בל מן כולק כרם פיה וגמיע כסבה מא
11 ינפקה אלא עלי תלמידי חכמים וערפתה פי כותבי אלמותקדמה אנה ניף
12 וכמסין דינר מנהא פי גהה אבן אכוה לדֹ דינר אשתרא לה בהא עלי אן ינפעה
13 גֹא אברהם הדא ואכדה לא אלאצל רגע אליה ולא אלפרע חתי לאכיה אבו אל
14 פרג הבה קבל כרוגה ביסיר אקתרץ מנה דינארין וסאר ולם ירדהא אללה (אליה)
15 ואחתשם אלרגֹל יטלבהא מנה לם יכון פי חסאבהם אנה יקצֹי פי ספרתה
16 וממא כאן בינהם מן אלמוודא חתי ולא כט אכדו מנה פאן כאן אלרגֹל
17 וצא פקד ברי באן עלי אלאוציא אן יתבתו מא קד אוצי אליהם ויכלצו אלמית
18 ואן הם לם יתבתו לא שך אן אלמוטאלבה עליה ושי יחטֹר פיה חשובנו מא
19 יכון אלא מוחכם למא פיה מן אלעלם ואלדין אן לא יצֹייע שי הו לתלמיד חכמים
20 ובכאץ למן תקדם מנה הדא אלגמיל להדא אלרגל אלמותופא ולמא יפעלה
21 מע כל תלֹ חכֹ יואפי אלרמלה מן כל מוצֹע וקד כאן כאל רֹ נתן אלאנדלסי
22 שֹצֹ אלדי כאן וצל מע אבו אלסרור אבן ברהון דוכר בכיר מסלתה ומסלה כל
23 מן לה פי הדה אלתרכה כלאם ואלרגֹל פהו יעלם מא עליה מן אלחוכם אן כאן
24 לא יותק וכיף ואן אלרגֹל קד ותקה ולעלה קד נסי כתיר לאנה מא כאן יתבת
25 סוא אלדנאנר(!) מן כרא ביתה ומא יגוז יצֹייע עלי מתלה שי ואנא אסאלה חרסה
26 אללה לא יכון כתאבי הדא מתל אלכותב אלמתקדמה אלדי לם יכון להא גואב ומא מתלה
27 אדאם אללה עזה אן לא יגיב מני כאתבי(!) מן סאיר אלנאס לאן לא יוגֹע קלבה ועלי אנה
28 אנמא כתב פי חאגה פכיף מן לם יכלף שי ממא ישק עלי מן כותב אליה ואנמא הו
29 פי תואב פי איצאל חק אלי צאחבה עארי מן כל שובהה פעל מאנא מותפצלא אן שאללה(!)
30 יכתץ מן סלאמי אטיבה וכדאלך עלי סידי אלאך אבו יעקב חרסכמא אללה ואדאם
31 לכמא מא אנעם בה עליכמא ועקב שלום שלמה הנכאה ישועת אל יזכה יראה
עמוד ב'
(באותיות ערביות): (באותיות עבריות):
זקננו וחשובנו כֹקֹ מר בר אברהם הכהן שמֹ צוֹ
סידי אלשיך אלפאצֹל אבו אסחק בן מר רב חגי נוחו עדן
אברהים בן חגיג (באותיות ערביות): מחבה לא עדמה
אטאל אללה בקאה ואדאם עזה ותאיידה [ בלג תגמל ללה
אלפסטאט
תרגום
1 (עיין במקור)
2
3 הקדמתי ושלחתי אליך בשבוע שעבר
4 מכתב מלבד שלושה מכתבים קודמים מרמלה. ומרמלה אני מבקש ממנו ידיעה על
5 הצוואה של אברהם בן מאיר הספרדי, ירחמהו ה', ומה שמגיע משם לר׳ שלמה בן צמח
6 הבסם, זכור לטוב66. נודע לשלמה זה שאברהם לפני מותו עשה את “חשובנו”
7 ואת בנו של נתן הספרדי אפוטרופסים על כל עזבונו ושהוא ציווה שהוא חייב משהו לאבו אלבשר67
8 שלמה בן צמח ושהוא, שלמה, נאמן עליו בדיבורו. עניין האיש הזה אבו אלבשר
9 מפליא באמת: אם עשה איש הכרה עמו ומבקש ממנו איזה דבר שיהיה ובא אצלו,
10 מרוב נדיבות לבו אין הוא מונע מידידו דבר אפילו שעה אחת. וכל הכנסותיו
11 אינו מוציא אלא על תלמידי חכמים. וכבר הודעתיו במכתבי הקודמים, שהסכום הוא למעלה
12 מחמישים דינר, שמהם שלושים וארבעה דינרים שייכים לבן אחיו של שלמה, שדודו קנה לו בהם סחורות, כדי להביא לו רווח.
13 בא אברהם ולקח את זה, ולא הקרן חזרה אליו ולא הפרי, וגם לאחיו של שלמה
14 אבו עלי בן פרג הבה. זמן קצר לפני נסיעתו לוה אברהם ממנו שני דינרים, נסע ולא השיב אותם אליו.
15 התבייש האיש לתבוע אותם ממנו. לא היה בחשבונם, שהוא ישלם בזמן מסעיו68,
16 מחמת הידידות שהיתה ביניהם עד שלא לקחו ממנו אפילו שטר. ועתה, אם האיש אברהם
17 פירט הדבר בצוואתו, הרי הוא חף מפשע, באשר מוטל על האפוטרופסים לברר מה הוא ציווה עליהם ועל ידי כך יפטרו את המת
18 ואם לא יבררו, בלי ספק האחריות עליו, ובדבר זה ידקדק “חשובנו”,
19 שהרי מוחלט עמו, בלמדנותו ובחרדותו, שלא יאבד דבר שהוא לתלמידי חכמים
20 וביחוד דבר שהוא למי שעשה את הטובה הזאת לאיש הנפטר ובשים לב למה שהוא עושה
21 עם כל תלמידי החכמים הבאים אל רמלה מכל מקום. אחי אמו של נתן הספרדי69,
22 שמרו צורו, שהגיע יחד עם אבו אלסרור בן ברהון70, זכור לטוב, ידע פרטים
23 על שאלה זו ועל כל מי שהיה לו חלק בצוואה ההיא. והלא ידוע מה על איש, אם
24 לא נעשה נאמן, ולא כל שכן שהמצווה עשאו נאמן71. ואפשר שהמצווה שכח הרבה, כי לא היה רגיל לרשום
25 אלא הדינרים (שהיה חייב) משכירות ביתו. ולא יתכן שיאבדו דבר לאדם כמו שלמה בן צמח. ואני מבקש את אדוני, ישמרהו
26 ה', שמכתבי לא יהיה כמו המכתבים הקודמים, שלא באה תשובה עליהם, ואינו ראוי לכמותו,
27 יתמיד ה' כבודו, שלא להשיב על מכתבים דווקא לי משאר האנשים, כי אין זה מכתב מעציב לבו,
28 זהו מכתב בעניין נכבד, ומה גם שאינו מטיל על מקבלו מה שמכביד, אלא, אדרבה
29 מביא לו זכות של קיום מצוה ושל נתינה לאדם מה שמגיע לו נקי מכל צד של ספק. עשה נא זאת בטובך ובנדיבותך.
30 קבל נא ממני מני מיטב ברכותי וגם אחיך, האדון אבו יעקב72, ישמרכם ה' ויתמיד
31 לכם מה שנתן לכם בחסדו. ועקב שלום. שלמה הנכאה ישועת אל יזכה יראה.
עמוד ב' מכיל הכתובת בלבד:
(אל) אדוני הזקן הנכבד אבו אסחק זקננו וחשובנו כק מר רב אברהם הכהן שמ' [צו'
אברהים בן חג’יג' בן מר רב חגי נוחו עדן
יאריך ה' ימיו ויתמיד עוזו ותוקפו [(מאת) אוהבו אל יפקדנו לעולם73
הִבֵא ותקנה זכות אצל ה'74
(אל) פוסטאט
-
עיין באחרונה במאמרי – “ראש ישיבת ארץ־ישראל כראש היהודים במדינה הפאטימית”, ספר זלמן שזר (=“ארץ־ישראל”, י), ירושלים תשל"ב, 100–113, ובמאמרי “New Sources on the Palestinian Gaonate”, ספר היובל לכבוד סאלו ו' בארון, ניו־יורק (בדפוס). ↩︎
-
הדפסה חדשה של ספר בסיסי זה יצאה לאור על־ידי – Ktav Publishing House, New York 1970. לפי הצעתי נכלל בהוצאה זו גם “A Second Supplement to the Jews in Egypt etc.”, HUCA, 3 (1926). מלבד הקדמה לספר, הכוללת הערכת המחבר
וחיבורו, נתתי רשימה ארוכה של תיקונים וביחוד גם זיהויים של כתבי־יד, שניתנו להם ציונים ומספרים לאחר זמנו של מאן. אופייני למצב הביקורת בשדה־הספר העברי, ובארץ במיוחד, שבשום מקום לא צוין שירות זה החיוני כ"כ לחוקר ולמעיין. ↩︎
-
עיין A Mediterranean Society, vol. 2, The Community (להלן, חברה ים־תיכונית) ערך Gaon במפתח. כדי שלא להרבות בהערות, לא אציין מקורות לעניינים שכבר נדונו עם רישום המקור בספר זה ובשני המאמרים שנזכרו לעיל בהערה שלפני הקודמת, חוץ מבמקרים שהדבר דרוש במיוחד. ↩︎
-
כהמשך ראשון למאמר זה מקוה אני לפרסם מסמכים המשקפים נפתולי ראש־הישיבה שלמה בן יהודה בנסותו להשכין שלום בין רבנים לקראים ובהיאבקו עם יריביו האישיים, משפחת שויע = ישועה, ועם אב־בית־דין נתן בן אברהם; וכהמשך שני את תקופת כהונתו של הגאון הנשיא מבית ראש־הגלות דניאל בן עזריה. מסמכים אלה עשויים להרחיב באופן ניכר את ידיעתנו על מצב היהודים בארץ בשליש השני של המאה האחת עשרה. ↩︎
-
עיין במאמרים – “ראש ישיבת ארץ־ישראל כראש היהודים במדינה הפאטימית”, ספר זלמן שזר (=“ארץ־ישראל”, י), ירושלים תשל"ב, 100–113, ובמאמרי “New Sources on the Palestinian Gaonate”, ספר היובל לכבוד סאלו ו' בארון, ניו־יורק (בדפוס). ↩︎
-
למשל בעניין ציבורי דומה, בחירת עשרה אנשים שתפקידם לסייע לו לאפרים בן שמריה בפעולותיו השונות. ט"ס ( = אוסף טיילור–שכטר בספריית קימברידג') 13 J 30,f. 5. המקור פורסם על־ידי, יחד עם תרגום לאנגלית, Journal of Jewish Studies, vol. 12 (1961), 155–158. ↩︎
-
שם אחד נמחה. ארבעת הפרנסים האחרים ידועים ממכתבים ומתעודות רבות שחתמו עליהן. אציין את הקדומות ביותר שרשמתי לי: שלמה בר חכים – שנת 1017 (ט"ס 16.124), מֻחְסִן בן חסין–1024 (ט"ס 10 J 2, f. 1, הגט הנזכר בפנים), דויד הלוי בר אברהם–1022 (ט"ס 10 J 5, f. 11), אברהם הפרנס בר משה–1027 (ט"ס 8 J 4, f. 2). נמצא שכל התאריכים האלה הולמים יפה את תאריך תעודתנו המשוער בפנים המאמר. ↩︎
-
עיין על כל השאלה הזאת בספרי חברה ים תיכונית, ב, עמ' 89–91. ↩︎
-
עיין בתעודה א', לעיל שו' 17–18. ↩︎
-
הספרן E. J. Worman ב־ “Handlist of pieces in Glass” נותן כתאריך 1050. אך זה בלתי אפשרי לגמרי, שהרי אז שלמה בן יהודה היה גאון ובימים האחרונים ממש של גאונותו הארוכה. כשמאן, "היהודים במצרים וכו' " עמ' 100, הערה 1 אומר, שיאשיהו גאון נפטר “בערך 1020” ושלמה הכהן גאון בערך “1025”, אין לו שום סימוכין לכך, אלא חפץ הוא רק להסביר, שגאונים אלה קדמו לשלמה בן יהודה, שמלך “בערך ב־1025”. מן הדיון בשלושת המסמכים הראשונים שלפנינו נראה שגאונותו של שלמה בן יהודה התחילה רק באביב 1028. ↩︎
-
נתפרסם ע"י ש' אסף, “מספרות הגאונים”, ירושלים תרצ"ג, עמ' 97. ↩︎
-
המקורות לכך צוינו בספרי חברה ים תיכונית, א, עמ' 404, הערה 66. ↩︎
-
מלבד המכתב שכתב בתור “שלישי” ושנתפרסם על־ידי בספר סלו ו' בארון (עיין לעיל הערה 1) יש גם מכתבים אחרים כאלה אצל י' מאן, "היהודים במצרים וכו' ". ↩︎
-
עיין שורה 31 במסמך שלפנינו. ↩︎
-
גם המכתב המשפחתי החמוד של משגביה ביר' משה (ט"ס 12,252) מופנה אליו לחלב. משגביה שולח לו שני רטלים ומחצה כמהים ומבקשו לשלוח אליו “הקדושות השבתיות על הפרשיות”. ↩︎
-
ט"ס 13 J 26 f. 24, עמוד ב', שו' 5–7, מתורגמות בספר מאיר (=“ארץ־ישראל”, ז), ירושלים תשכ"ד, עמ' 90. ↩︎
-
כלומר, שלמה בן יהודה רוצה להיות גאון, אך אין לו סיכויים לקבל המשרה, מפני שאינו מבני המשפחות המיוחסות. אך תמיד היו יוצאים מן הכלל, גם בישיבות בבל, עיין בספרי חברה ים תיכונית, ב, עמ' 14. ↩︎
-
גם זוטא הנודע לשמצה כמטרה ללגלוג ולבוז ב"מגילת זוטא" לא הצליח בדרך זו. עיין במאמרי בתרביץ לב (תשכ"ג), עמ' 191. ↩︎
-
יצחק הכהן בן פרת, עיין בפירוש. מאן מעתיק שם זה תמיד כ־ Furat. בלי ספק השם העברי “פרת” הוא חיקוי של השם הערבי “פוראת”, ושניהם פירושם “נהר פרת”, סמל השפע והנדיבות. אך השם כתוב בגניזה בקביעות “פרת”, למשל – ס"ט 13 J 31, f. 5, שו' 21, במכתב של עלי החבר ברבי עמרם אל אברהם בן פרת, מאן "היהודים במצרים וכו' “, ב, עמ' 85; ובכ”י אדלר 4020, f. 32 (מקודם, אצל מאן, שם, עמ' 151, המספר היה אדלר 2804), מכתב של ר' שלמה בן יהודה אל אחיו יצחק בן פרת. על־כן יש כאן “שעבור” ועלינו להעתיק את השם באותיות לטיניות Pert. ↩︎
-
אברהם בן פרת. מאן, שם, א, עמ' 85–86 הניח כמובן מאליו שהמכתב ט"ס 13 J 31, f. 5, מופנה אל אברהם בן יצחק בן פרת, אם כי הכותב אומר במפורש “בן כ’ג’ק' מר' ור' פרת”. והעיקר, מאן, ב, עמ' 85 (במקרה אותו מספר, אין כאן טעות־דפוס) השמיט את החלק הערבי של המכתב. מתוכנו ברור, שהכותב, עלי בן עמרם, הכיר את אברהם בן פרת אישית היטב ואינו פונה כאן אל אדם רחוק שלא הוברר לו יחוסו. אחרי עשרים וחמש שורות של תהילות וברכות בעברית הוא מתנצל, שלא היה יכול להופיע אצל אברהם בן פרת, כי הוא בודד ואינו יכול לצאת מחנותו (או משרדו), כי אין לו מי שימלא מקומו בהיעדרו. ↩︎
-
ברכות לט, ע"א. ר' שלמה בן יהודה כראשי ישיבה רבים אחרים, היה איש זקן בעלותו על כסא הגאונות. עיין גם הערה המתחילה במילים “גם זה מראה שר' שלמה בן יהודה” להלן. ↩︎
-
נסיון לתרגם מֻרְסַל, נאמר על דיבור פשוט בלי חרוז או משקל, או על חומה חלקה בלי הפסקות ובליטות, עיין דוזי, סופלימנט, א, עמ' 526. ↩︎
-
כלומר תואר “שביעי”, “שישי” וכו' בחבורה. ↩︎
-
נראה לי שכאן נפל משהו, והצורה השלמה של המשפט תהיה בערך: “ולעלי אנא הדא [אלדי יריד] בעץ מא יוגב מני אלזהד פיה”. ותרגומו: “ואפשר אני אדם כזה [המבקש] מה שחובה עליו להנזר ממנו?” ↩︎
-
גם כאן נראה לי, שחסר דבר והמשפט בשלמותו: “כפי שיתיחס אדם כלפי ידידו [כך יתיחסו אליו]”. ↩︎
-
“זכור לטוב” היא ברכה לאדם חי. בנוגע ל"תשובה" עיין בהקדמה. ↩︎
-
בדרך כלל הגאון ישב בירושלים ואב־בית־הדין ברמלה, עיר המסחר ומרכז התנועה הבין־ארצית. ↩︎
-
החכמים בעלי המשרות. הגאון צריך לשבת בדין, כי ה"אב" ושאר החכמים הממונים על־כך נטשו את העיר שנתדלדלה. ↩︎
-
מירושלים אל רמלה. ↩︎
-
מסופקני, אם אבו סהל זה זהה עם האיש בעל אותו שם במסמך ג', שו' 28. ↩︎
-
עיין שם, שו' 10, וההקדמה כאן. ↩︎
-
האיש שהביא את המכתב ושהיה ידוע לאברהם, בנו של שלמה בן יהודה. ↩︎
-
כנראה פקיד ממשלה. עלון היא צורה של חבה של השם עלי. ↩︎
-
שהגיעה הוראת התשלום. ↩︎
-
עם הסוחר שהיה צריך לעשות התשלום. כפי שמעידה הגניזה, הסוחרים הצטיינו בדחייה ב"לך ושוב". ↩︎
-
כנראה פקיד ממשלה לא יהודי. הקריאה אינה בטוחה. ↩︎
-
ר' אברהם בן סהלאן, אביו של סהלאן. עיין במסמך ג'. ↩︎
-
משפחת גסוס (במקום גאסוס) המגרבית נזכרת בתעודות רבות, למשל ט"ס 13 J 8, f. 2 משנת 1029, ורבים מבניה ידועים בשם. חכם אחד ממשפחה זו היה תלמידו של ר' נסים בן יעקב וחיבר ספר בענייני תפילה, שנפוץ הרבה, עיין ש' אסף, קרית ספר, כ"ח, 101–109. יש לזכור ששלמה בן יהודה עצמו היה מגרבי. ↩︎
-
ההרס ברמלה היה קשה יותר מבירושלים. על כן הרמליים ביקשו לקבל מהר מה שאנשי ירושלים היו חבים להם. ↩︎
-
תרגום לפי העניין, אך “אלבציר”, “הרואה”, כלומר העיור, יוכל להיות גם שם משפחה. ↩︎
-
ראש משפחת ישועה=שֻוַיְע, ששלמה בן יהודה לא היה ביחסים טובים עמה, אך מובארך = מבורך, היה נכבד בעיניו והוא פעל לטובתו בשעה שהיה לו דין עם “זקן אשמאי” מוסלימי, ט"ס 13 J 19, f. 13, שו' 9–10 (יפורסם במאמר “נפתולי ר' שלמה בן יהודה” ר' הערה המתחילה במילים “כהמשך ראשון למאמר זה”). ↩︎
-
עיין לעיל הערה המתחילה במילים “החכמים בעלי המשרות”. ↩︎
-
“הראשים” בפוסטאט קיבלו אחוז מסוים מהכנסות השחיטה מבלי להשגיח בעצמם על כשרותה, עיין לעיל, מסמך ב', וכאן בשו' 7. ↩︎
-
ביום הדין הגדול בעולם הבא. ↩︎
-
גם זה מראה שר' שלמה בן יהודה היה זקן בזמן שעלה על כסא הגאונות. עיין לעיל הערה המתחילה במילים “ברכות לט, ע”א". ↩︎
-
“רפע” קיצור של “רפע ללסלטאן”. לפי הגאון צריך להשיג פסק־דין לטובת האסורים ולא להוציאם על־ידי שוחד וכיו"ב. עיין למטה. ↩︎
-
הוא אפרים בן שמריה. ↩︎
-
אבו נַצְר אל־תוסתרי, אחי ה"וזיר" אבו סעד. ↩︎
-
הכותב מיהר: “וכאן” = “ואן כאן”. ↩︎
-
חבל שפיסקה זו מטושטשת ואינו נהיר אם מדובר כאן על זכויות היהודים בירושלים בכלל או על עסק הבית של מבורך ראש משפחת ישועה, עיין לעיל הערה המתחילה במילים “ראש משפחת ישועה” וט"ס 13 J 19, f. 13. הגאון כותב שחוות הדעת של חכם מוסלימי בענין זה אינה שוה מאומה, ומוטב לחזור אל חוות דעת שניתנו בעבר. ↩︎
-
נָאִיל “מתנה”, ויהיה זה אחד השמות הערביים המרובים המקבילים לשם “נתן” העברי, כמו מוהוב בעמוד א', שו' 26. אך לא קראתי שם זה בשום מקום. הנו"ן כתובה בצורה ברורה ואין זה השם הערבי העתיק ואיל. ↩︎
-
בלי ספק כאן הכוונה לסהלאן בן אברהם, שהיה לו התואר הזה ושהיה ידידו של שלמה בן יהודה וטיפל גם בצרכים פרטיים שלו, עיין מסמך ג', וביחוד שו' 23. ↩︎
-
סהלאן בן אברהם, על שר' שלמה בן יהודה השתמש בכספים שהיו יעודים לישיבה בצפותו לתרומות שהובטחו ממצרים. עיין לעיל מסמך ג', ואצל מאן, "היהודים במצרים וכו' " במקומות שונים. ↩︎
-
אברהם נסע לימי החורף ממצרים אל צור (ובוודאי גם למקומות אחרים בלבנון–סוריה) וכתב מכתב לאביו “עלי צור”, כלומר בנמל, קודם שובו אל מצרים. נוהגים היו לכתוב באוניה בשעה שחיכו לרוח שתאפשר היציאה לים. ↩︎
-
כרגיל (עיין לעיל שו' 10–13) לא נשלחו מזומנים, אלא פקודת תשלום לסוחר. רק חצי הדינר למביא הפקודה שולם לו במזומנים. ↩︎
-
מליצה קוראנית. ר' לבראט בן משה, דיין אלמהדיה, משתמש במליצה קוראנית דומה, עיין תרביץ, לו (תשכ"ז), 72. ↩︎
-
סהלאן בן אברהם. עיין לעיל הערה המתחילה במילים " בלי ספק כאן הכוונה לסהלאן" וההערה הבאה אחריה, סימן דומה לטי"ת הפוכה רומז לעמוד ב' שו' 18–19, אך שם הסימן נמחה. ↩︎
-
“חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה”; משנה ברכות פ"ט, מ"ה. מלבד בת זו הנשואה ברמלה היתה לו לפחות עוד אחת. מכתב זה מראה, שהגאון בדרך כלל ישב בירושלים, ולא ברמלה. מסמך ד' מדגיש, ששהותו כדיין ברמלה היתה עקב מצב החירום. ↩︎
-
אפשר שהוא אבי אלסרי אבן קנדרי הנדבן הנזכר במסמך ד', שו' 10. אין זה דבר יוצא מן הכלל, שסוחר היושב בצור ישלח פקודת תשלום לירושלים דרך מצרים עם מכר שנסע מצור לשם. ↩︎
-
ואל תדבר עם אדם אחר על “אי־הבנה” שחלה בינינו. אפשר גם לתרגם: “תן דעתך”, “חשוב על זה”, כלומר, סופך תבין, שאני צדקתי. ↩︎
-
כלומר, עם שיירה רגילה, ולא ע"י שליח מיוחד. ↩︎
-
גם היא נסעה, כמובן, אל רמלה אל בתה היולדת והחולה. ↩︎
-
חתנו של שלמה בן יהודה, בעל בתו החולה. הכינוי “אבו סהל” נפוץ ביותר, עיין לעיל. ↩︎
-
כ"י בריטיש מוזיאום 1.f ,BM Or 5561 A. במכתב של בקשת עזרה שכתבו יַעִיש בן סהל, איש נהרואן (בין בגדאד לבצרה) אל אברהם הכהן בן חגי הוא מזכיר גם את בנו חסן ואת נכדו אפרים, מלבד אחיו יצחק, ט"ס 13 J 23, f. 9, משמע שאברהם בן חגי הגיע לשיבה טובה, שהרי אדם בא ממרחקים לא יפרש נכד של איש שהוא כותב אליו בשם, אלא אם כן כבר גדל הנכד ועשה רושם. ↩︎
-
ט"ס 13 J 10, f. 5, עמוד ב', שו' 6–7. ↩︎
-
עיין לעיל הערה המתחילה במילים “”זכור לטוב" היא ברכה לאדם חי". ↩︎
-
הכוניה “אבו אלבשר” קשורה לרוב אל השם שלמה. ↩︎
-
אלא בשובו הביתה יעשה חשבון על הכל וישלם. ↩︎
-
שמו היה יעקב בן אסמעיל (שמואל) הספרדי. פרטים על כל המשפחה הזאת ראה בספרי החדש,Letters of Medieval Jewish Traders, Translated from the Arabic Princeton University Press 1973, בהקדמה למכתב מס' 22. ↩︎
-
איש קירואן נודע, עיין במאמרי “מסחר היהודים בים התיכון וכו'” תרביץ, לז (תשכ"ח), עמ' 68 בראש העמוד. שמו המלא היה אבו אלסרור (או אבו אברהים) יצחק בן ברהון (אברהם) תאהרתי, וכמה מכתבים שהופנו אליו או יצאו מתחת ידו נשתמרו. ב־1046 לא היה עוד בחיים. מכתבנו מוקדם יותר בהרבה. ↩︎
-
שלמה בן צמח יכול היה לתבוע חלקו, למשל על ידי הבאת עדים, אפילו לא נעשה נאמן. עכשיו, שנעשה נאמן על־ידי המצווה, על אחת כמה וכמה. ↩︎
-
שמו היה יצחק, עיין לעיל, הערה המתחילה במילים “כ”י בריטיש מוזיאום". ↩︎
-
מקובל היה בין ידידים, שהשולח לא פירש את שמו. הכתב העיד על כותבו. ↩︎
-
כוונת מימרה זו ורבות כיוצא בה, שהעברת המכתב היא מצוה ואין צריך לשלם בעדה. אך צורה זו לא מצאתי עדיין. ↩︎