מִנַּיִן זֶה לַחַן קַלִּיל
בַּלֵּב מֵהַבֹּקֶר נִגְנַז?
יִרְעַד, יְשַׂחֵק וְיָגִיל
כְּקַו אוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ הַלָּז…
…הַבֹּקֶר, עִם צֵאת לַגִּנָּה,וְסַל וּמַעְדֵּר עַל שִׁכְמֵךְ,
שֶָׁבַר אֶת אָזְנִי כְרִנָּה
“שֶָׁלוֹם!”, שֶׁשִּלַּחַתְּ בְּעָבְרךְ.
אוּלַי הַצִּלְצוּל זֶה הָרָןבּלֵֵּב לְלַחַן נֶהְפַּךְ
כְּקֶרֶן־הַפָּז רַעֲנָן,
כְּצִיץ־אַהֲבָה שֶפִּתַּח.
קַנְטָרָה