מִנַּיִן זֶה לַחַן קַלִּיל
בּלֵּב מֵהַבֹּקֶר נִגְנַז?
יִרְעַד, יְשַׂחֵק וְיָגִיל
כְּקַו אוֹר-הַשֶּׁמֶשׁ הַלָּז…
…הַבֹּקֶר, עִם צֵאת לַגִּנָּה,וְסַל וּמַעְדֵּר עַל שִׁכְמֵךְ,
שֶָׁבַר אֶת אָזְנִי כְרִנָּה
“שֶָׁלוֹם!”, שֶׁשִּלַּחַתְּ בְּעָבְרךְ.
אוּלַי הַצִּלְצוּל זֶה הָרָןבּלֵֵּב לְלַחַן נֶהְפַּךְ
כְּקֶרֶן-הַפָּז רַעֲנָן,
כְּצִיץ-אַהֲבָה שֶפִּתַּח.
קַנְטָרָה