אֶל לֵב, יְדִידִי, עֲנֵני קוֹל צַעֲקִי!

אֶמְצָא בְרוּחִי לֵב, אֲחוֹקֵק לִמְחוֹקְקִי.

בַּמֶּה, צְבִי, נָאֲווּ לוֹ קִנְיְנֵי

הַשִּׁיר, בְּנֶפֶשׁ כְּבוֹדוֹ יַחֲנֶה?

דָּת מַהֲלָכוֹ כְּזֹאת לִי תַעֲנֶה:

אִם יֵשׁ רְצוֹנֵךְ בְּדוֹד שֶׁתִּדְבְּקִי –

הִלְכִי נְכוֹחוֹ, אֵלֵךְ לְפָנָיו בַּר נַשְּׁקִי!

'מֵעַי לְדִבְרֵי צְבִיָּה יֶהֱמוּ.

כִּמְעַט וְקִשְׁרֵי עֲבוֹתֵךְ יִתְּמוּ,

אָשׁוּב – וְאָשִׁיב מְכוֹנוֹת שָׁמְמוּ;

אֶעְרֹךְ, בְּשֵׁם בַּאֲמִתּוֹ תִּצְדְקִי,

שָׁם נֵר מְשִׁיחִי – אָז בְּמָחוֹל תִּשְׂחֲקִי!'