ב“ידישע גאָזאטן”, ¹היו“ל ²באמריקה, מזהיר מר תשר”ק באזהרה חמוּרה את “אחת האגודות הספרותיות שבלונדון” לבל תתמוך, חס וחלילה, ב“המעורר”, מפני ספרות-הזנות הנמצאת בו (קטעי-רשימותי “מא. עד מ.” ושירי ז. שניאור). ומפני שהרושם של ה“אזהרה” הוא, כי “המעורר” מקבל תמיכה מכל צד וסכנה גדולה נשקפת לעולם-היהדות ממנו, לפיכך הריני מוצא לנכון להרגיע את הכותב והדומים לו ולהודיעם, כי מו“ל “המעורר” לא פנה מעודו בשביל שום תמיכה לשום אגודה ספרותית בלונדון, והמציע באותה אגודה (כפי שנזכר ב“דז’וּאיש וורלד” ³) עשה זאת על דעת עצמו. “המעורר” נוסד בראשיתו ע”י אגודת “מסדה” (סניף לאגודת “דוברי עברית”), שאספה בשביל הקונטרס הראשון למחצית הוצאת הדפסתו, ומני אז אין “המעורר” יוצא אלא על ידי הח“מ ⁴(חבר אגודת “מסדה” הנשאר) ולמן הקונטרס הרביעי גם ע”י אגודת “מפיצי שפת עבר” באמריקה, שקיבלה על עצמה להפיץ ממנו מספר מסויים של אכסמפלארים. כפי שרואה הקורא, לחינם, איפוא, היה כל הצלצול מצד סופרו של ה“טאַגעבלאַט” ⁵ואולי לשוא הוא גם פחדו, כי במהרה יהיו ילדים קטנים מתים בעוונו של “המעורר”.

י.ח.ברנר ⁶