הַנָּבִיא / אלתר לוין

עַל הָרֵי יְהוּדָה יִוָּלֵד וְיִגְדַּל הַנָּבִיא

וְיָרַד וְהִגִּיד לְעַמּוֹ;

שֶׁמֶשׁ הָאָרֶץ תַּדְלִיק בְּקִרְבּוֹ לַפִּיד הַבְּעֵרָה

וּבָעַר וְהֵאִיר לְמֵרָחוֹק

וְהֵפִיחָה עַמּוּדֵי לֶהָבָה בְּפִיו וּבְקֶסֶת הַגּוֹאֵל,

לְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ וְהַלַּבָּה,

אֲשֶׁר הַתִּיכוֹן וְגַלָּיו לֹא יֵדְעוּ הַדְעִיכָן

וְלֹא מְצֻלַּת אוּקְיָנוֹס!

בְּיוֹם בָּהִיר בַּשּׁחָקִים בְּרֻכְסֵי הַר צוֹפִים,

בַּבֹּקֶר בְּהִמֹּס הַטָּל,

תֵּרָאֶה אַדַּרְתּוֹ, אַדֶּרֶת צוֹפֶה הַדּוֹרוֹת,

מְעוֹפֶפֶת וְזָזָה בַּאֲוִיר

שְׂמֹאלוֹ תַעֲטֹף אַדַּרְתּוֹ וִיְמִינוֹ נְשׂוּאָה לַמַּעַל,

לַמֵּזַח תְּלוּי שׁוֹפָרוֹ!

וְיֵרָאֶה הָרוֹאֶה בַּשּׁפָיִים גֵּא וְהָכֵן לָאַחֲרִית,

כִּנְצִיב הַגְמוֹנִי וָרָם:

עֵינָיו נְטוּיוֹת מִזְרָחָה, מוּל זִיוֵי הַיְּשׁוּעָה

יוֹצְאֵי קִרְיַת הַדּוֹרוֹת,

קִרְיַת הָאֱלֹהִים עִיר דָּוִד מַלְכֵּנוּ;

רוּמָה תִהֲלַךְ יָדוֹ

לְהָעִיד הַחוֹמָה, חוֹמַת הַגָּזִית וּדְמָעוֹת

הַפּוֹנָה יַרְכְּתֵי מַעֲרָב,

לְהָעִיד הַבַּיִת, מִשְׁכַּן מוֹשִׁיעַ הֶעָתִיד,

בּוֹ יִנּוֹן צִיצוֹ וְנִזְרוֹ –

וְהֵעִיד פְּלֵיטַת הַנְּצִיבִים, עֲלִילוֹת אַלְמְוֶת בַּסְּלָעִים,

וְקָרָא לִרְעָמוֹת, לִרְעָמוֹת:

הִכּוֹנוּ לְיוֹם אֲדֹנָי! הִכּוֹנוּ לְיוֹם אֲדֹנָי!

וְהָיָה אַחֲרֵי הָרְעָמוֹת

וְהֵסֵב הָרוֹאֶה אַדַּרְתּוֹ מִזִּיוֵי הַיְּשׁוּעָה, מִמִּזְרָח

וְהָפַךְ פָּנָיו לֶהָרִים,

לָרְכָסִים הָרְחוֹקִים, הָרְחוֹקִים, לְצָפוֹן וּמַעֲרָב,

לַגּוֹלָה יָשִׂים חֲזוֹנוֹ;

וְהָיְתָה לְפֶתַע אַדַּרְתּוֹ לִדְלֵקַת אֵשׁ צוֹרֶבֶת

בְּתוֹכָהּ מְפַרְפֵּר הַנָּבִיא

כֻּלּוֹ הַחִיל וְהַזְּוָעָה כִּנְגוּעַ מַסְמְרוֹת שַׁלְהֶבֶת,

נֶחֶרֵי פִי הַכִּבְשָׁן,

שֶׁדָּבְקוּ לְרֹאשׁוֹ, לִלְבָבוֹ, דָּבְקוּ לְבָבוֹת עֵינָיו!

וְתָעָה הַנָּבִיא וְרָעַד

כִּנְשׁוּךְ חֲרוֹנֵי הַפֶּתֶן, מַלְתְּעוֹתָיו לֹא יָדְעוּ

קוֹל מְלַחֵשׁ וְחָבֵר:

וּפָקַד הַנָּבִיא מֶבָּטוֹ עַל קִרְיָה עוֹטְיָה בֶעָנָן

צְעִיף אַלְמְנוּת חַיָּה

וְהָיְתָה אָז כָּל הַגּוֹלָה מַטָּרָה לְחִצָּיו וְזַעֲמוֹ

וְהוֹרִיד קְלָלָה נִמְרֶצֶת

קִלְלַת אִישׁ הָאֱלֹהִים יוֹרֶדֶת רֻכְסֵי הָרִים

וְיוֹצֵאת אֶל הַיָּם —