לוגו
לִפְלֵטָה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

יעקב-חיים בן אסתר נמנה בימים הראשונים, כשעֵסק בתי-משׂרפוֹת היי“ש עמד על מרומי הפסגה, בין עשירי עיר קיטוֹב ושָׁמוּ את הונו לסכוּם של עשרים אלף רו”כ: והוּא הרויח והוציא, הרויח והוציא, הוסיף מעשה על מעשה ומסחר על מסחר. וביום אחד “נשבר כל הבנין הפרוץ” והרבה מן הכסף המדוּמה ירד לטמיון. אחרי ימי העשירוּת באו ימי שמיטת-כספים, ושוב עסקים בערכּאוֹת וגם בדיני ישראל. יעקב-חיים אינו עשיר עוד, אדרבה, מָטה ידו והוא אך מתפּרנס משלוש פּרותיו ההוֹלנדיוֹת שנשארו לו מימי גדלותו. אשת איש עשיר, שמתפּלל במזרחו של בית-המדרש ולוֹ יד ושם בין חשובי העיר, מוכרת חלב, חמאה וגבינה ולפעמים גם ביצי תרנגולותיה לאחרים. איך נפלת וירדת, הילל בן שחר!

ליעקב-חיים היה אך בן יחיד, ושמו חזקיהו, כשם מלך יהודה, והוא בימי מפלת אביו כבן עשר. והנער חרוץ מעט ובעל-שכל, לומד בחדר את תורת האבות ולומד מפי מורה גם יסוֹדי שפת רוּסיה וחשבון. בימינו אלה לא נוכל לחנך עלם כוּלו לשמים וצריך לתקנו גם לבריות. יעקב-חיים לא שם לבו כלל לדיבּת רבים, ולו גם סוד צפוּן בחינוך בנו וסילול מזלו…

בארון יפה אחד של עץ, שעמד בחדר-משׂכּיתו, היה מוּנח על קרקעיתו נרתיק של עור, והוא קשור בשבעה קשרים וחותם עליו. בו היו שמורים אלף שקל בדינרי-זהב; ואת אלה הקדיש בסתר בתור נדה מסוּים ליוצא חלציו. יעקב-חיים אינו עשיר עוד ואין לו שום תקוה בחיים, אבל באלף זהב אפשר לטעת את בנו חזקיהו במשפחת עשירים בעלי הון, ושם כבר יכבוש לו דרך.

ימים רעים באו ליעקב-חיים. מחלה מתדבקת המיתה שתים מפרותיו, והעגלים עוד רכים המה ולהם אין לשׂבּר. לוּ היה בידו כסף לקנות מיניקות אחרות, כי אז היה יכול לחזק מעט את מעמדו; אבל כסף מלבד הנדה האמור אין; ושום איש בקיטוב לא ילוה עוד מה ליעקב-חיים. אם השמש אינו זורח בעולם אז אין חום גם בלב. לפני שנים עשׂר היה רוּח-החיה באופני העיר, והשכימו רבים לפתחו והוא נתן “במילות-חסדים” לכל מבקש. עתה הוא בודד במועדיו, הוא מתפלל יחידי אפילו בתוך הציבור, וגם יושב-שמים אינו מתעסק עמדו ברב. מה לו ולבעל-הבית שירד מנכסיו? ומה יתן לו אדם יודע אך בקושי פירוש המלות ומקיים את המצוות אך על פי פשוטן?

חזקיהו נעשה לבר-מצוה, היה לבן ארבע-עשרה, לבן חמש-עשרה; ובהגיעו לשש-עשרה שנה הציצו שדכני העיר, כי באה העת לדבר בו נכבדות. ובא הלז והציע לאביו להשתדך עם בעל-בית פלוני, ובא השני ואמר: טוב להשׂיא לו יתומה שירשה מאביה איזו מאות רו“כ. קפץ יעקב-חיים ואמר: “אלף רו”כ אני נותן בעצמי נדה לבני, ואתם מדברים על מאות שלא מצד הזכר!” וימָלא השדכן חימה ויאמר: “האם להתל בי תאמרו, רבי יעקב-חיים?”

ויעקב-חיים לא התל. אלף זהב שָקַל נֵדה לבנו, לתמהון כל אנשי העיר, והצד שכנגדו נתן כפלַיִם וגם כן במזומנים.

מצא מין את מינו, וחזקיהוּ בן יעקב-חיים נעקר ביום אחד מבית אביו שנתדלדל והיה לחתן איש עשיר נודע בעיר הסמוכה, ויך שם שורש ונתעשר גם הוא. – –