רַבִּי אָסֵי, חוֹבֵב צִפֳרִים הָיָה

וְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן בְּעַיִן פְּקוּחָה.

פַּעַם רָאָה עוֹרְבָה אַחַת, דּוֹגֶרֶת עַל בֵּיצֶיהָ.

מֶה עָשָׂה?

חִכָּה עַד שֶׁבָּקְעוּ הָאֶפְרוֹחִים מִבֵּיצֵיהֶם

וְהִכְנִיס אוֹתָם לְתוֹך קְדֵרָה שֶׁל חֶרֶס,

סָתַם אֶת פִּיהָ בְּטִיחַ,

וְהִנִיחָם שְׁלֹשָה יָמִים סְגוּרִים בְּתוֹך הַקְּדֵרָה.

לְאַחַר שְׁלֹשָה יָמִים

פָּתַח אֶת פִּי הַקְּדֵרָה,

לָדַעַת מַה שּׁלוֹמָם,

וְאָז מָצָא שֶׁהָאֶפְרוֹחִים עָשׂוּ לַשְׁלֶשֶׁת מְרֻבָּה

וּמִן הַלַּשְׁלֶשֶׁת עָלוּ יַתּוּשִׁים רַבִּים

וְהָיוּ פּוֹרְחִים מֵעַל לָאֶפְרוֹחִים

וְהֵם אוֹכְלִים אוֹתָם בְּכָל פֶּה…

[וַיִּקְרָא רַבָּה כט]