בַּלַּדַּת הַכַּוֶּוֶרת / שאול טשרניחובסקי
בְּחֻמָּהּ שֶׁל חַמַּת-צָהֳרָיִם רָחִים
מִתְנַדְנֵד כָּל-זְכוּר-הַדְּבוֹרִים עַל פְּרָחִים.
הֵם הוֹזִים, הֵם נָמִים: לֵב אַדִּיר, לֵב רָחָב,
מִסָּבִיב מַנְגִּינָה, הֵד שִׁירַת הַזָּהָב:
"בְּמַמְלֶכֶת דֹּנַג, בְּקִרְיַת-שַׁעֲוָה
שָׁם נִרְדֶּמֶת מַלְכָּה בַּחֲלוֹם-תַּאֲוָה.
"הַמַּלְכָּה צְעִירָה בְּכָל הוֹד יִפְעָתָהּ;
הַמַּלְכָּה מְחַכָּה לַחֲתַן-חֻפָּתָהּ;
"לַיָּחִיד מֵרְבָבָה הַמַּלְכָּה מְחַכָּה;
קְטִיפָה שֶׁל זָהָב פַּרְוָתָהּ הָרַכָּה.
"לָהּ עֵינַיִם – אוֹרוֹת, הִיא דַּקַּת-הַגִּזְרָה,
לָהּ נוֹצוֹת הֲדּוּרוֹת, הֵן עוֹטְרוֹת לְנִזְרָהּ.
"בַּכַּוֶּרֶת כֻּלָּהּ אֵין כָּמוֹהָ יָפָה,
הַכַּוֶּרֶת כְּחֻלָּה, רֵיחָנִית וּכְשׁוּפָה,
"רְפוּדָה בִּצְלָלִים כְּעֵין עִנְבָּר, אִם יֵשׁ בָּהּ
אוֹר-חַמָּה שֶׁתָּעָה, אוֹר-חַמָּה שֶּׁנִּשְׁבָּה.
"הִיא אַךְ פַּעַם תֵּצֵא מֵחֶבְיוֹן אַרְמוֹנָהּ,
הִיא אַךְ פַּעַם תָּעוּף בַּהֲדָר גְּאוֹנָהּ.
הִיא אַךְ פַּעַם תֶּאֱהַב בְּנַפְשָׁהּ וּמְאֹדָהּ,
הִיא אַךְ פַּעַם דּוֹדֶיהָ תִּתֵּן לְדוֹדָהּ,
"אַהֲבָה צְעִירָה, אַהֲבָה נַעֲלָה;
אַךְ רַק פַּעַם יַחְבּוֹק לָהּ חָבוֹק בַּעֲלָהּ.
"כֵּן, רַק פַּעַם אַחַת! אַךְ גַּם הִיא בִּשְׁעָתָהּ
תַּגְמִיאֶנוּ אֶת-כָּל אַהֲבַת-חַיָּתָהּ,
"אֶת-כֻּלָּהּ… אֶת-כֻּלָּהּ עַל אִשָּׁהּ וּתְהוֹמָהּ,
וְאַךְ לוֹ תֵעָגֵן עַד אַחֲרוֹן אוֹר יוֹמָהּ.
"אֵין שֵׁנִית כְּמִתְקָהּ, אֵין שֵׁנִית כְּאִשָּׁהּ!
בְּחַיָּיו יִמְהָרֶנָּה וְהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה.
"יְחַבְּקֶנָּה אַךְ פַּעַם בְּשִׂיחָה מְתִיקָה:
“אֲהַבְתִּיךְ” וְיִגְוַע בְּמִיתַת נְשִׁיקָה.
"אֵין בַּיְקוּם, אֵין דּוֹמֶה לְאוֹתָהּ אַהֲבָה!
אֵין יָפֶה, אֵין שֵׁנִי כַּדָּגוּל מֵרְבָבָה!
"הַלְלוּ הַגִּבּוֹר שֶׁכָּכָה לָהּ אָהָב,
כְּבוֹדוֹ גַּם נַגִּיד בְּשִׁירָה שֶׁל זָהָב".
תל-אביב 1937