לָנוּ כַטַּל תִּהְיֶה, נִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה,
יִמָּלֵא פִינוּ שְׂחוֹק וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה.
אֵלִי, בְּךָ גַלְתִּי, / אוֹדְךָ בְשִׁירָתִי.
גּוֹאֵל הֲיֵשׁ בִּלְתִּי / שִׁמְךָ בְצָרָתִי?
הוֹאֵל וְצֵא אִתִּי / אַחֲרַי וְלִקְרָאתִי.
קוּמָה לְעֶזְרָתִי, / הַחְזֵק מָגֵן וְצִנָּה.
רוּחוֹת יְקָר רִחֲפוּ / עָלַי, וְרַעְיוֹנַי
לִימֵי אֱמֶת נִכְסְפוּ, / יוֹם יִכְלְיוּן שׂוֹטְנַי
שֵׁם קָדְשְׁךָ גִּדְּפוּ – / עַד נָפְלוּ פָנַי:
‘אֵיךְ תֹּאמַר: כִּי אֲדֹנָי / אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא?’
מֵאַרְצְךָ נָדוּ / אֶל כָּל גְּבוּל בָּנִים,
כִּמְעַט וְנִכְחָדוּ / בִּרְדוֹת יְדֵי מוֹנִים.
שׁוּבֵם וְיִפָּדוּ, / אָז יִהְיוּ עוֹנִים:
‘אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים / הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.’