לוגו
קונגרס הציונים השני
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

הועד הפועל החליט לקרא את קונגרס-הציונים השני לבזיל בשבוע האחרון לאוגוסט בימים כ“ז, כ”ח, כ"ט, ול' לאוגוסט 1898 יתאספו אפוא באי-כח העם היהודי מכל העולם שוב בעיר הזאת, המכנסת אורחים, כדי להשלים את המפעל, שהתחיל שם בשנה שעברה ושנפגש עם תשומת-לבם וחבתם של חוגים רחבים מאֹד.

הקונגרס הראשון הטיל על פקידיו לקבוע לועידה הקרובה את הזמן והמקום לפי מצב הענינים הכללי. על הועד היה אפוא לעסוק קדם כל בשאלה, אם בכל צריך לקרא לקונגרס גם בשנה הזאת. השאלה נפתרה אחרי עיון רב בחיוב.

הכל זוכרים עוד, מה שהיה הקונגרס הראשון. מפעל ארעי, שהצליח באֹפן מפתיע. למרות לעגם של מתנגדינו, למרות אי-בטחונם של האדישים נקראה האספה בחפזון, כדי לדון על מצבם הרע של היהודים, ובמשך שלשת ימים רכשה לה במשא-ומתן, שהתנהל בכבד-ראש, כבוד בעיני הכל; זאת יכולים אנו להגיד. אבל בהחלטותיו ותקנותיו של הקונגרס הארעי אי אפשר היה להמנע משטחיות במדה ידועה. כבר בנסיונות של החדשים הראשונים נראה ההכרח לשכלל כמה דברים בצורה מעשית שונה מזו, שתארנו לנו בתחלה.

עלינו יהיה אפוא להציע לפני הקונגרס אותן הדרכים שבהן תוכל תנועתנו, ההולכת ומתרבה מיום ליום, להתנהל לטובה, והקונגרס ידון בהן ויחליט אֹדותן.

כשם שגלינו בקונגרס הראשון את התמונה ממצב היהודים בכל העולם, כך יהיה על הקונגרס השני והקונגרסים הבאים אחריו לתת סקירה כללית על מקרי שנה שנה חולפת ולהוציא ממנה את המסקנות הדרושות לכלל. הן בין המאורעות היותר נכבדות יש לחשוב גם התקדמות תנועתנו הציונית, שעליה אנו רוצים לעבור בסקירה.

הממונים בידי הקונגרס הראשון יתנו דין וחשבון מפעולותיהם וידרשו את אִשוּרם. צריך שתהיה לקונגרס הזדמנות להביע או לערער על מה שנעשה.

את דרך מהלכו של המפעל לעתיד נלמד מתוך הוכוחים.

באֹפן זה משתכלל ומתחזק מקום המרכז לדרישותיה ותלונותיה של היהדות. יחד עם זאת אנחנו חוזרים ומטעימים בכל תקף את היסוד שנקבע כבר בקונגרס הראשון ושלא זזו ממנו: “בענינים המדיניים של ארצות מושבותינו אין אנו עוסקים באֹפן כללי לא בקונגרס ולא במקום אחר. בענינים כאלה אין דבר משותף לנו, ואנו מתנגדים בפרוש לכל פעולה משותפת. הן הקונגרס הוא בין-לאומי רק בה במדה, שהשאלה עצמה היא בין-לאומית. לפתרון הענינים הסבוכים האלה הקימים בארצות רבות, הדומים במינם גם אם שונים בהדרגתם, דרושה פעולה משותפת של יהודי כל הארצות. ואותה אנו מבקשים – לא פחות ולא יותר”.

הכל ראו את עבודתנו וכבר יודעים, כי זוהי אמת גמורה.

עבודתנו אמנם כבדה וגדולה. האספה בכל שנה ושנה היא נחיצות מוחלטת, מכיון שתנועתנו משתמשת באמצעי הוכוח בפומבי. מה שהיה בשנה שעברה בדרך ארעי, צריך שיהיה נקבע לדורות, ההתפתחות צריכה להיות מוכנה ומסודרת.

ואחרי שהכרנו בצֹרך הקונגרס לשנת 1898, עלינו עוד לתת טעם לבחירתנו במקום הזה. כל ציוני מרגיש כבר היום רגשי חבה לבזיל, שבה היתה אספתנו הראשונה. בבזיל קבלונו השלטונות, האזרחים ודעת-הקהל בנדיבות. בזה, סבורים אנו, יתוסף עוד עלה אחד של תהלה בספר תולדות העיר היפה, שעל גדות הרינוס השויצאַַרי, כי האנשים' אשר יתאספו שם לטכס עצה על גורלו של עמם האמלל, נתקבלו באֹפן זה. ובכן רגש של הכרת-תודה הוא, המושך אותנו שוב אל המקום הזה.

גם השכל מחיב, כי יתאסף הקונגרס בבזיל. זהו מקום ניטראלי לגמרי, ויכולים היינו להתבונן, כי בשום מקום לא נתעוררו חשדים מצד דעת-הקהל נגד אספתנו בעיר השויצארית הזאת. התנועה הציונית איננה רוצה לעמוד תחת חסותה של ממלכה יחידה באירופא, כי אם חפצה היא לרכוש לה חבתן של כל הממלכות, והיא מקוה להשיגה לאט לאט. ועל כן נדחתה ההצעה הראשונה לקרא את הקונגרס ללונדון. רשעת צוררינו, האורבת לנו תמיד, יכלה בנקל למצא בזה סבה לגלות פנים שלא כהלכה.

ובכן, במקום שהונחה האבן הראשונה, תספח אליה גם האבן השנית לבנין העתיד, אשר אנחנו בונים בלב מתון ובטוח, מלאי תקוה. בשבוע האחרון לאוגוסט שנה זו יתראו באי-כֹח הציונים בבזיל, לכבודו של עמנו ולתועלתו. הם יבֹאו, כדברי הנביא, מארבע כנפות הארץ.