דּוֹרְשַׁיִךְ, בַּת-צִיּוֹן, יוֹם יוֹם יִמְעָטוּ

מִפְּלֵטַת מַחֲנֵךְ רַבִּים יַחָשֵלוּ;

אֵלֶּה מִכְּאֵב לֵב וָרִישׁ יִכָּשֵׁלוּ,

אֵלֶּה מִטּוּב לֵב שָׁמְנוּ וַיִּבְעָטוּ.

אֵלֶּה מֵרָשַׁע כֶּסֶל יִתְקוֹטָטוּ,

אֵלֶּה לִמְצוֹא כָּבוֹד וָהוֹן יִחַלוּ,

אֵלֶּה חֵיק נָכְרִיּוֹת חַבֵּק הֵחֵלּוּ

וִיקְהַת פָּנַיִךְ יִבְזוּ כִּי קֻמָּטוּ.

אֶחָד הָיָה שְׁמוּאֵל דָּוִד לוּצָאטוּ

לֹא שָׁעָה לִתְלָאוֹתָיו כִּי גָדֵלוּ

לֹא חָדַל עָבְדֵךְ עַד יָמָיו חָדֵלוּ,

לֹא נָטָה עַד צִלְלֵי עַרְבּוֹ יִנָּטוּ.

עוֹד שָׁטוּ הָעָם וּמִנּוּ לָקָטוּ,

עוֹד קִוּוּ כִּי דִבְשׁוֹ יִרְדּוּ יֹאכֵלוּ,

פִּתְאֹם שָׁמְעוּ מוֹתוֹ וַיִּבָּהֵלוּ

שֻׁדְּדָה אַדַּרְתָּם וּשְׁמָמָה יָעָטוּ.

אַךְ אִם בִּידֵי מָוֶת חַיָּיו נִשְׁמָטוּ

קַרְנֵי אַל-מָוֶת עַל שַׁדָּ"ל יָהַלּוּ –

וּבְנֵי דוֹרוֹ שׁוֹאֲלִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ:

מִי זֶה יָקוּם לָנוּ בִּמְקוֹם לוּצָאטוּ?