עָלָה כּוֹכָבִי וַיָּצֶץ
אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי!
רָמַז לִי, רָמַז וַיִּקְרָא –
אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי!
וְדָפַק הָאשֶׁר עַל-דַּלְתִּי –לֹא נַעְתִּי, לֹא זַעְתִּי!
“אִי לָךְ שָׁם, חוֹלֵם, הֵן תִּפְתַּח” –
לֹא זַעְתִּי, לא נַעְתִּי!
וּבְקוּמִי – וְהָיָה כְּבָר רִכְבּוֹרָחוֹק כְּדֵי פַּרְסָה.
רַק עוֹד כְּנַף שׁוֹטוֹ רָאִיתִי
לְנֹגַהּ הַחַרְסָה.
וּבַחוֹל כָּל-הַיּוֹם אָז רַצְתִּיבְּעִקְּבֵי אוֹפַנּוֹ –
וְהוּא יוֹשֵׁב וְלוֹעֵג מֵרָחוֹק
דּוּמָם עַל-כַּנּוֹ.