וחלומות השוא ידברו (זכריה)

חָלַמְתִּי צְלָלַי נִטָּיוּ

כָּעָב עָבְרָה חַיָּתִי;

בָּנַי וְאִשְׁתִּי יִבְכָּיו

כִּי מָרוֹם עָלְתָה נִשְׁמָתִי,

תְּפִלּוֹת קָרְאוּ בְּגָרוֹן,

וַאֲנָשִׁים רְחָצוּנִי,

אַחַר שָׂמוּנִי בָּאָרוֹן

וְאַחֲרַי הֲמוֹנִים לִוּוּנִי.

לְבֵית-מוֹעֵד-הַחַיִּים

עֲלֵי כָּתֵף נְשָׂאוּנִי,

וּבַקֶּבֶר – אָרְכּוֹ אַמָּתַיִם

עָמוֹק, קָבֹר קְבָרוִּני.

פֶּתַע מַלְאָךְ דּוּמָה

בָּא וַיַךְ בְּמַטֵּהוּ,

קִבְרִי בָּקַע בִּמְהוּמָה

וּבְרֹגֶז נָתַן קוֹלֵהוּ:

"שִׁמְךָ הַגֵּד, גֶבֶר!

הִנְּנִי שֹׁועֵר דּוּמָה;

חַיִל בָּלַע הַקֶּבֶר

יָקִיא מִקִּרְבּוֹ פְּנִימָה".

עָנִיתִי מִלֵּב מַעֲמַקִּים:

"אֱמֹר לִי: סָלַחְתִּי;

מִפַּחַד קִבְרֵי מַחֲשַׁכִּים

אֶת שְׁמִי שָׁכַחְתִּי".

"פוֹשֵׁעַ – קָרָא – בְּלִיַעַל,

לָמָּה אַתָּה תְּרַמֵּנִי?"

לִפְנֵי כֵס-יָהּ, מַעַל,

בְּצִיצִית רֹאשִׁי הֱבִיאָנִי.

הַשּׁוֹפְטִים בְּעֵינֵיהֶם קָרָצוּ

עֲלֵי חֲטָאוֹת וּפְשָׁעִים;

וּמִשְׁפָּט יַחַד חָרָצוּ

כִּי אָדוּר בְּגֵיא-רְפָאִים…

מַהֵר דְּחָפוּנִי לְמַדְחֵפוֹת,

עָלַי כַּפֵּימוֹ סָפָקוּ;

גַּם שְׂעִירוֹת תּוֹפֵפוֹת

עָלַי שִׁנֵּימוֹ חָרָקוּ.

מַלְאֲכֵי זַעַם וְחֵמָה

בְּצִפָּרְנָם בְּשָׂרִי שָׂרָטוּ,

וְתַרְשִׁישִׁים – אַנְשֵׁי אֵימָה

עַצְמוֹתַי לָאֵשׁ לִקֵּטוּ.

דָּמִי נָזַל כַּמַּיִם

וּמִבְּשָׂרִי לֹא שָׂבָעוּ;

וּבְקוֹל תְּרוּעַת שְׂפָתַיִם

הֵידָד עָלַי קָרָאוּ,

הֱקִיצוֹתִי – וַאֲנִי בְמִטָּתִי,

וְעִם רוּחִי – גַּם גְוִיָתִי…