לוגו
ירושלם
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

יְרוּשָׁלִָם / אלתר לוין


מְנוּחַת אֵלֶם, טְהוֹרָה וּמַלְכוּתִית

שׁוֹכֶנֶת עַל פָּנָיִךְ!

וְעֵת עִם בֹּקֶר רַעֲנָן, עֶרֶב חָזוֹן וּמַשְׁפִּיעַ,

עִם לֵיל מִזְרָח, לֵיל הַנְּבוּאָה

מִפִּסְגַּת מִגְדָּל עָטוּי רַחֲשֵׁי לֵב וּדְמָמָה

בָּךְ כִּי אֶסְתַּכֵּל –

אָז, יְרוּשָׁלִָם! אַתְּ קִרְיַת הַתּוֹלָדָה

מַה יִיף הַמַּרְאֶה, מַרְאוֹת אֵל וּקְדוֹשִׁים

נְסוּכֵי חוֹמוֹתָיִךְ!..

הָרִים!

הָרֵי עוֹלָם סָבִיב לָךְ, שׁוֹמְרֵי עֻזֵּךְ,

הָרִים לוֹבְשֵׁי שֵׂיבָה עַל מְכוֹנָם הָכֵן

כִּימֵי אָז שָׂמוּ מִשְׁמַר כָּבוֹד;

לֹא כִסּוּ רֹאשָׁם, לָבְשׁוּ הָדָר וְלֹא יֶרֶק,

עֲרוּמִים יַעַמְדוּ; רוּחַ אֵבֶל

חוֹפֶפֶת עַל רֹאשׁ פַּרְעוֹת צוּקִים,

אוֹנְנִים נוֹצְרָיִךְ, עָלַיִךְ, כִּי לֹא נִבְנֵית,

הָהּ, יְרוּשָׁלִָם!

אַתְּ עִיר הַנְּבִיאִים, אַתְּ בֵּית-אַלְלָה,

הֲלֹא תִתְּנִי לִי, תִּתְּנִי נֹפֶךְ מֵהוֹד עֲבָרֵךְ!

יָפוּחוּ רוּחוֹת קְדוּמִים, גּוֹלֵי קִיר הַשֶּׁמֶשׁ,

וְיָבִיאוּ חָזוֹן וְנֶחָמָה!…

יְרוּשָׁלִָם!

הֲלֹא אַתְּ הֵפַחְתְּ בִּלְבַב הָאָדָם אֶת הָרוּחַ – אֶת הָרוּחַ

זֶה אַלְפֵי שָׁנִים לִפְתֹּר אוֹתוֹ לֹא הִגַּעְנוּ!

לֹא אַתּוּנָה, גַּם לֹא רוֹמָא אֲשֶׁר רוֹחֲצִים שׁוּלֵיהֶן

בְּאוֹתוֹ יַם הַתְּכֵלֶת בּוֹ טוֹבְלִים חֻפֵּי כְנַעַן,

לֹא פָתְרוּ אֶת הַחִידָה – וְגַם לֹא בִירוֹת תַּרְבּוּת

אֲשֶׁר לַזְּמָן הַזֶּה!..

אַתְּ עִיר הָאֱלֹהִים! בִּשְׁבִיל הַקְּסָמִים אֵתַע בָּךְ

בַּקֵּשׁ שְׁבִיל הַכֹּהֲנִים דּוֹרְכֵי בָמוֹת הֵיכָל,

גַּנֵּב מְלֹא חָפְנַי מִקַּרְנֵי שַׁעַר הַזָּהָב!..

רְאִי! תְּכֵלֶת כִּסָּה יַמֵּךְ; תְּכֵלֶת הֵם שָׁמַיִךְ;

תְּכֵלֶת גַּם הָרַיִךְ, עֲלֵיהֶם קֶרֶן תּוֹעָה

עוֹטְרָה לְרֹאשׁ רוֹעֶה וַעֲדָרוֹ –

הוֹלִידָה הַחֶזְיוֹנוֹת!

שִׁמְעִי! מֵעַל הַמִּסְגָּד עוֹמֵד עַל הַר קָדְשִׁי

קוֹרֵא הַמוּאֶדִּ’ין; מֵעַל מִגְדָּלִים,

נִבְנוּ רָמָה לִכְבוֹד עִבְרִי בֵית הַלַּחְמִי,

מַכִּים פַּעֲמוֹנִים;

כִּי יִקְרָא הַמוּאֶדִּ’ין, כִּי יְצַלְצְלוּ פַעֲמוֹנִים:

אֲנִי בֶן עַם הַפְּלָאִי לֹא אֶקְרָא וַאֲצַלְצֵּל!

הֲלֹא יָדַעַתְּ: לִי שָׂחוּ דוֹרוֹת

אֱלֹהַי שַׁתְקָן הוּא; שַׁלְוָתֵךְ עִיר אִלֶּמֶת

וּמְנוּחוֹת מַלְכֵּךְ הֵן רַק הֵן הַמְּדַבְּרוֹת

צְעִירִים מַשְׁמִיעִים קוֹל וְשָׂב הַדּוֹרוֹת שׁוֹתֵק,

רַק עֵינֹו פְתוּחָה, לִבּוֹ וַחֲזוֹנוֹ!..

וְאַתְּ קִיר חֲלוֹמִי עֲטוּפַת הוֹד וּדְמִי

הַקּוֹרְאָה בְאַלְפֵי גְוָנִים, בְּמַרְאוֹת וּבְחִידוֹת,

בְּגַפּוֹת זְרִיחָה, בִּשְׁקִיעַת הָאַרְגָּמָן,

בִּנְגִינַת לַיְלָה, בְּשִׁירַת חוּגוֹת מָרוֹם,

בְּצֵל עֲנָנִים, בְּשִׁכְבַת טַל עַרְפָּלִים;

אַתְּ הָרוֹמְזָה בְאֶצְבַּע קְטַנָּה, סְתָרִית,

בְּאוֹתוֹת וּבְסוֹדוֹת, בִּשְׁתִיקָה וּבָרָז

וְלֹא בְהֶגֶה וְלֹא בְקוֹל וְלֹא בִדְבָרִים;

אַתְּ זְבוּל חֲלוֹמִי! הַקִּרְיָה הַשַּׁתְקָנִית – אַתְּ

אֵשׁ הַקֹּדֶשׁ יִקְּהַת עַמִּים סָבִיב לָהּ,

גַּלִּי סוֹדֵךְ לִי, לְמִקְנַת קְסָמַיִךְ,

הָעֶבֶד לְהָרָיִךְ!

מִי תִכֵּן אוֹתָךְ? רַק נֶפֶשׁ עִבְרִי,

נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה, שִׁירִית

תָּבִין לַחֲשֵׁךְ גַּם הֲגִיגֵךְ!

תְּנִי לִי אוֹת, בַּת מֶלֶך, לִי הַנִּמְלָךְ,

נִמְלַךְ חַסְדֵּךְ וְשַׁרְבִיטֵךְ, הַגִּידִי לִי

רַק דָּבָר מִדְּבָרַיִךְ,

הַגִּידִי לִי אִלֶּמֶת, הַבַּת יְרוּשָׁלִָם!!..