עַל-יַד הַגֶּשֶׁר הַגָּלְמִי, זֵרַת הַשֶּׁטֶף,

דִּגְלָם לְרוּחַ-אַפְּרִיל מְגוֹלָל,

פֹּה פַּעַם עָמְדוּ הָאִכָּרִים בְּנֶשֶׁק

וְיָרוּ הַיְּרִיָה, נְשְׁמְעָה בִּמְלוֹא-עוֹלָם.

הָאוֹיֵב זֶה-כְּבָר בִּדְמָמָה יָשֵׁן,

כָּמוֹהוֹ הַמְּנַצֵּחַ יָשֵׁן דֻּמָם;

וְהַזְּמָן סָחַף אֶת הַגֶּשֶׁר הֶחָרֵב

בַּזֶרֶם הָאָפֵל, הַזּוֹחֵל אֶל הַיָם.

עַל יֶרֶק שְׂפַת-נָהָר זוֹ, אֵצֶל זֶה הַזֶרֶם הָרַךְ,

אָנוּ מַצִּיבִים הַיּוֹם אֶבֶן-חֲנוֹךְ;

לְמַעַן הַזִּכָּרוֹן מַעֲשָׂם יִגְאַל,

עֵת, כְּמוֹ אֲבוֹתֵינוּ, דוֹר בָּנֵינוּ יַהֲלוֹךְ.

רוּחַ, אֲשֶׁר מָסַךְ בַּגִּבּוֹרִים הָהֵם אֹמֶץ

לָמוּת, וְהִנִּיחַ יַלְדֵיהֶם בְּנֵי-חוֹרִין,

צַוֵּה זְמָן וָטֶבַע, בְּחֶסֶד יַחֲמוֹלוֹ

זוֹ הַיָּד, לָהֶם וּלְךָ נָקִים.