נָחָשׁ אֶחָד אָמַר

לָדוּר בְּבֵית אִכָּר –

חָלִילָה, לֹא עַל מְנָת לִשְׂבּוֹעַ לֶחֶם-חֶסֶד:

לֹא, אֶת יַלְדֵי הָאִישׁ רוֹצֶה הוּא לְחַנֵּךְ –

כִּי לֶחֶם-עֲמֵלִים עָרֵב יוֹתֵר לַחֵךְ.

– “יָדַעְתִּי” – סָח לָאִישׁ – "כִּי נַפְשְׁכֶם מוֹאֶסֶת

בְּגֶזַע-נְחָשִׁים. תַּגִּידוּ כִּי הִנָּם

כְּפוּיֵי-טוֹבָה, שׂוֹנְאֵי-חִנָּם;

כִּי אֵין שׁוּם אַחֲוָה בֵּינָם לִבְנֵי-מִינָם;

כִּי יְצוּרֵי-תִּפְלֶצֶת אֵלּוּ

אַף אֶת בְּנֵיהֶם, זֵדִים, יֹאכֵלוּ.

כָּל זֶה אֶפְשָׁר וְיִתָּכֵן,

אוּלָם אֲנִי – אֲנִי לֹא כֵן!

לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאִישׁ אַף פַּעַם לֹא עָקַצְתִּי –

גְּדוֹלָה מִזּוֹ: בָּעֹקֶץ קַצְתִּי.

לוּלֵא הָיָה חֲשָׁשׁ כִּי בִּלְעָדָיו אָמוּת,

הָיִיתִי בְּרָצוֹן עוֹקְרֵהוּ לִצְמִיתוּת.

הַטּוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים – הֲרֵיהוּ לְפָנֶיךָ.

הַגַּע בְּעַצְמְךָ, כַּמָּה אֹהַב בָּנֶיךָ!"

– אַף אִם עֵדוּת זוֹ נֶאֱמָנָה,

לְהַכְנִיסְךָ מִן הַנִּמְנָע" –

הֵשִׁיב הָאִישׁ לַטַּעֲנָה;

"רֵאשִׁית אִם יִשְׁתָּרֵשׁ מִנְהָג כָּזֶה בֵּינֵינוּ,

עַל סְמַךְ נָחָשׁ אֶחָד חָסוּד

מֵאָה רָעִים יִקְנוּ חָסוּת –

וְיַעַכְרוּ אֶת כָּל בָּנֵינוּ.

וְהַשֵּׁנִית, יְדִיד רָחִים,

אֶת הָעִקָּר אָסוּר לִשְׁכּוֹחַ:

כִּי גַם הַטּוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים –

מוּטָב לִרְצוֹץ לוֹ אֶת הַמֹּחַ".

אָבוֹת, הַאִם לָכֶם מוּבָן,

לְמִי הָרֶמֶז מְכֻוָּן?