חֶצְיוֹ הַמְהַלֵּךְ עָלֵינוּ פַּחַד.
חֶצְיוֹ הַמִּתְנַזֵּר מִידִידוּת.
שֶׁשָּׁרָשָׁיו לוּטִים בָּאָרֶץ הַנִּשְׁכַּחַת,
מְקוֹם לֹא יְתוֹמָה הִיא הַיַּתְמוּת.
וּשְׁתִיקָתוֹ — כְּרִיעַת עַרְבַת הַנַּחַל
לִשְׁלוֹת אֶת כַּדּוּרֵנוּ הָאָבוּד.
וְהוּא שָׁבוּר לָרֹחַב, כְּיָרֵחַ,
בְּעוֹד פְּצָעָיו, הַבּוֹעֲרִים בְּאוֹר,
פּוֹלְחִים בְּקִירוֹתֵנוּ כְּמַקְדֵּחַ,
שִׁירוֹ הִקְבַּלְנוּ בְּ“נָסוֹג אָחוֹר”.
בֵּיתֵנוּ לֹא פָּתַחְנוּ לָאוֹרֵחַ,
עַל חַלּוֹנֵנוּ לֹא נִשְׁבַּר הַכְּפוֹר…
חֶצְיוֹ הַמְהַלֵּךְ עָלֵינוּ זַעַם.
חֶצְיוֹ אֲשֶׁר חוֹצֶה בַּמָּסַכִּים.
וְנִרְעָשִׁים, כִּמְצַפִּים לְרַעַם
עֵת בְּחָשְׁכֵּנוּ הַבְּרָקִים חוֹתְכִים,
נָשָׂאנוּ עַיִן: חוּסָה גַּם הַפַּעַם
וְאַל יָבוֹא נָא לֵיל הַהִתּוּכִים.
וְלֹא יָדַעְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בְּבֵיתֵנוּ
כְּמֻשְׁלָכִים אֶל תּוֹךְ הַחֲלָלִים.
וְהַחַיִּים זוֹרְמִים אִתּוֹ בְּחוּצוֹתֵינוּ
עִם הַפְּרָחִים וְהַשְּׁמָשׁוֹת וְהַטְּלָלִים.
אַךְ הוּא קָרוֹב, בִּשְׁעָתָן, לִנְשׁוֹתֵינוּ —
וְזֶה אוֹרוֹ בְּעֵין-הָעוֹלָלִים…
חֶצְיוֹ הַמְהַלֵּךְ עָלֵינוּ רַעַד.
כִּי מֵעוֹלָם עוֹד לֹא הִבַּטְנוּ בְּפָנָיו.
גַּם בַּת-קוֹלוֹ אֵלֵינוּ לֹא מַגַּעַת,
וְרַק צִלּוֹ כָּאן מְרַדֵּף אֶת עֲצָמָיו…
חֶצְיוֹ הַמְהַלֵּךְ עָלֵינוּ דַּעַת
כִּי גַּם מוֹתוֹ, גַּרְעִין בַּאֲסָמָיו…