#/ משה בסוק

הוּא זָקַף אֶת רֹאשׁוֹ:

הֲקוֹרֵא לוֹ חָבֵר?

הוּא צוֹעֵד אֶל הַקּוֹל

(הָאוֹיֵב מִסְתָּעֵר – –)

הוּא שָׁמַע אֶל הַקּוֹל –

אַךְ קוֹלוֹ לֹא נִשְּׁמַע.

מַה בְּפִיךָ, אֱמֹר!

(עוֹלָה נְשָׁמָה – –)

אֵשׁ עוֹמֶדֶת מוּל אֵשׁ – –

לַמַּחֲנֶה אַל תַּגִּיד,

לַמַּחֲנֶה הַנִּלְחָם,

כִּי נָפַל פֹּה עָמִית.

אַךְ הַבֹּקֶר הִגִּיד,

אַךְ הַבֹּקֶר סִפֵּר – –

מָה בְּפִיךָ מַחֲנֶה? –

שְׁתִיקָה – כַּבְּאֵר – –

אֶל הַבְּאֵר עִם דְּבָרוֹ

הַבֹּקֶר צָלָל.

אִישׁ הַוֹרִיד לְלִבּו

זֶה הַבֹּקֶר – חָלָל – –

נִפְתַּח לֵב כְּמוֹ קֶבֶר

וּכְמוֹ קֶבֶר נִסְתַּם.

חוֹצְבִים קֶבֶר בָּעֵמֶק –

אַךְ הוּא פֹּה וְגַם שָׁם – –

אָז יֵרְדוּ לַנָּתִיב

לְעַזֵּק וְלִסְלֹל – –

מָה בְּפִיךָ, מַחֲנֶה? –

מְתַח כְּבִישׁ מוּל הַשְּׁכוֹל,

מְתַח כְּבִישׁ – וְאַל קוֹל!

תרצ"ח