כַּפּוֹת הַמֹּאזְנַיִם נָעוֹת בְּלִי הֶכְרֵעַ

לְכָאן וּלְכָאן, וְהַמֹּחַ

הָאַחֲרַאי כִּבְיָכוֹל, וְחָלִילָה מֵרָז,

בּוֹחֵר וְאוֹמֵר אֶת דְּבָרוֹ וְנִפְטָר.

אַךְ הָרֶגֶשׁ רוֹטֵט בֵּין שְׁנֵי הֲפָכִים

כַּעֲלֵה הַזָּהָב בֵּין קָטְבֵי הַחַשְׁמַל

וּבְרֶגַע נַחְתֹּר לְהַרְגִּישׁ מְצִיאוּת

נְמַשֵּׁשׁ אֶת הַחוּט הָאָפֵל שֶׁל הָאַיִן

וּשְׁנֵיהֶם מְצַחְצְחִים זֶה אֶת זֶה כִּכְנָפַיִם

(כְּנָפַיִם שֶׁל מָה, אוֹ אוּלַי – שֶׁל מִי?)

וְכָל נִגּוּנֵינוּ יָגוֹן, כָּל יָגוֹן

הַקְדָּמָה לְנִגּוּן.

[