שִׁיר הַשִּׁירִים…אָבִיב…
נָשְׂאוּ דְרוֹרִים קוֹלָם,
נֵשְׂטְ נָא, יוֹנַת חַיָּי,
נֵשְׂטְ מִתְּרוּעַת עוֹלָם.
פֶּן מִבַּרְזֶל כְּבָלָיו
יִתַּר לְבָבֵנוּ;
רוּחַ-שְׁרִירוּת פִּתְאֹם
סָחֹף תִּסְחָפֵנוּ.
אוֹ מִגְּאוֹן הַנֹּעַר
פֶּן יִזָּכֵר לָנוּ:
מַה-לָּכֶם, אֶבְיוֹנִים
לָרִיק כּוֹס אִתָּנוּ?
“שִׁיר הַשִּׁירִים”… הֵידָד?
תּוֹר הַנֹּעַר מוֹלֵךְ!
נֵשְׂטְ נָא, יוֹנַת חַיָּי.
חַג הַלְּבָבוֹת הוֹלֵךְ…
לָנוּ נָוֶה שַׁאֲנָן,
כִּירָה שׁוֹפְעָה חֻמָּהּ,
נֹפֶת מִיץ וּפוֹשְׁרִין –
יָפִים הֵם לִתְנוּמָה…
אַהֲבָה תַּחַת אַהֲבָה,
לֵב אֶל לֵב יֵעָנֵן;
אָבִיב כִּי יִתְחַדָּשׁ –
אָנוּ שָׁוְא נֵרָנֵן…
אֶחָד חַג לַלֵּבָב,
אֶחָד גַּם חֲלוֹמוֹ,
הָיָה – וְלֹא יוּסִיף
זֶה הַשִּׁיר לִשְׁלֹמֹה…
תרע"ה