אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין
הָעָב הָאַחֲרוֹנָה הַסְּעָרָה תַּסִּיעַ!
רַק אַתְּ עוֹד תִּתְנַשְּׂאִי עַל-כְּלִיל הָרָקִיעַ,
רַק אַתְּ עוֹד צֵל נֶאֱלָח וְקוֹדֵר תַּרְחִיבִי,
רַק אַתְּ עוֹד יוֹם עָלֵז וְטוֹב זֶה תַּעֲצִיבִי.
זֶה-עַתָּה הִקַּפְתְּ עוֹד אֶת-גְּלִיל הַשָּׁמַיִם,
וּבְרָקִים נוֹרָאִים לָךְ הָיוּ עֵינַיִם;
וּמִן-הָעֲרָפֶל אֶת-קוֹלֵךְ הִשְׁמַעַתְּ,
וּמָטָר לָאָרֶץ הַצְּמֵאָה הִשְׁפַּעַתְּ.
הוֹי, רַב לָךְ, הֵעָלְמִי! הֵן עִתֵּךְ חָלָפָה,
הָאָרֶץ הִתְחַדְּשָׁה, הַסְּעָרָה נֶאֱסָפָה,
וְרוּחַ מִשְׁתַּעֲשַׁע בְּפִרְחֵי כָל-שִׂיחַ
הֵן אוֹתָךְ מִשְּׁחָקִים טָהֵרוּ יַבְרִיחַ.