עָמְקוּ צְלָלִים מְאֹד בְּנוֹף יָרֵחַ,

שִׁקְמָה חוֹלְמָה בְּיַרְכְּתֵי-הַגָּן,

וְקֶרֶן-כֶּסֶף סַהַר רָן

בְּאֵגֶל-טַל מִבַּד זוֹרֵחַ…

שִׁכּוֹר הַבְּרוֹשׁ מִיֵּין-אוֹרָה

בִּתְפִלַּת-כֹּסֶף יִתְנוֹעֵעַ,

וְלֹא נֵחַן, צִלּוֹ רוֹגֵעַ

עַל כִּבְרַת-נוֹף כְּיָד שְׁחוֹרָה…

שִׁיר שֶׁקֶט לֵיל, בְּלִי הֲפוּגָה

יַרְנִין יְקוּם יָנוּם בְּקֶשֶׁב.

זוֹ מַנְגִּינַת דְּמָמָה לַנֶּשֶׁף

בְּרַעַד-גִּיל בִּצְלִיל תּוּגָה…

רַק מַשְׁאֵבַת-פַּרְדֵּס הוֹלְמָה,

רַק הֵלֶךְ לֹא עָמַד מִלֶּכֶת,

כִּי הוּא יוֹדֵעַ סוֹד שַׁלֶּכֶת

– שִׁקְמָה בַּגָּן עוֹדָהּ חוֹלְמָהּ…