הַתִזְכְּרִי עוֹד / אלתר לוין
שָׁם בַּגִּנָּה, בֵּין הֵבְּרֵכָה,
בֵּין הַבְּרֵכָה, שָׁם בַּגָּן:
שָׁם צָהַלְנוּ, שָׁם שָׂחַקְנוּ,
שָׁם לָקַטְנוּ פֶרַח, נִצָּן!
מִן הַפְּרָחִים שָׁם אָסַפְתִּי,
הָיָה פֶרַח יָפֶה, הוֹד:
וְלָךְ נְתַתִּיו לְאוֹת זִכָּרוֹן–
הַגִּידִי לִי הֲתִזְכְּרִי עוֹד?..