בּ-15 בּיוּני נתפרסמה בּעתוֹן הרשמי של ממשלת ארץ-ישׂראל פּקוּדת-עליה חדשה. לפי החוֹק אין פּקוּדות הממשלה מקבּלוֹת תוֹקף חוּקי מיד לאחר פּרסוּמן: בּמשך חוֹדש ימים רשאים האוּכלוֹסים להעיר הערוֹת וּלהרהר אחרי הפּקוּדוֹת. ורק לאחר שדנה הממשלה על כּל ההערוֹת ועל המחאוֹת, היא מנַסַחת את החוֹק החדש וקוֹבעתוֹ.

מחר יִמלָא חוֹדש מיוֹם התפּרסם פּקוּדת-העליה. דעת-הקהל היהוּדית, בּלי הבדל נטיה וּמפלגה, הבּיעה את יחסה לפּקוּדה החדשה, יחס שאינוֹ משתמע לשני פּנים והוּא שלילי מעיקרוֹ. העתוֹנוּת עשׂתה את שלה. וּמוֹסדוֹתינוּ הרשמיים, בּין שהם בּיאַת-כּוֹחה של ההסתדרוּת הציוֹנית וּבין שהם בּאי-כּוֹח ישוּבנוּ בּארץ – כּלוּם גם הם עשׂוּ את אשר צריכים היוּ לעשׂוֹת בּמשך החוֹדש הזה כּדי לערער על גזירת העליה החדשה?

אם יש איזוֹ שאלה אשר לגבּיה אין כּל חילוּקי דעוֹת בּקרב ההסתדרוּת הציוֹנית, הרי זוֹ שאלת העליה. אפשר רבּוֹת הן השאלוֹת, אשר בּהן מחוּלקוֹת הדעוֹת בּקרב המעמדוֹת והחוּגים השוֹנים. אוּלם בּאחת מאוּחדים כּוּלם: כּי שערי הארץ צריכים להיות פּתוּחים לרוָחָה בּפני כּל יהוּדי הרוֹצה והמוּכשר להשתתף בּהקמת מוֹלדתוֹ.

גלוּי וידוּע גם לנוּ, לא פּחוֹת מאשר לממשלה האנגלית, כּי התנאים בּארץ אינם כּאלה, שאפשר יהיה להכריז, בּבת אחת, בּלי כּל פּירוּשים, חוֹפש מוּחלט של העליה. אבל דעת-הקהל היהוּדית בּרוּבּה הרי אינה דוֹרשת את זאת דוקא. היא דוֹרשת למסוֹר את כּל עניני העליה לידי הנוֹשׂאים בּאחריוּת הבּנין, האחראים להצלחתוֹ אוֹ לאי-הצלחתוֹ, לידי היוֹדעים מתוֹך נסיוֹן חייהם יוֹם יוֹם מה הן אפשרוּיוֹתיה של הארץ וּמי הוּא הדרוּש לה בּאמת, לידי היוֹדעים את העם היהוּדי, אשר על כּן הם היחידים שבּיכָלתם לבחוֹר בּחירה נכוֹנה בּקרב העוֹלים, – לידי ההסתדרוּת הציוֹנית.

מסירת עניני העליה לידי ההסתדרוּת הציוֹנית יש לה, מלבד החשיבות הבּלתי אמצעית, גם ערך מוּסרי רב. על בּנין הבּית הלאוּמי בּכוֹחוֹת היהוּדים והתלהבוּתם רשאי לדבּר רק מי שנוֹתן את האפשרוּת לכּוֹחוֹת האלה לבוֹא לידי גילוּי והמעוֹרר את ההתלהבוּת הזאת, רק מי שמגבּיר את הסמכוּת של נוֹשׂא האידיאה בּפני העם היהוּדי – הלא היא ההסתדרוּת הציוֹנית. אין דבר אשר יוּכל להחליש את הסמכוּת הזאת ואת ההתלהבוּת היהוּדית, בּיחוּד בּימים קשים אלה שבּאוּ לפּליטים היהוּדים – כּהשאָרת עניני העליה בידי הבּיוּרוֹקרטיה האנגלית.

מסירת עניני העליה לידי ההסתדרוּת הציוֹנית היא, איפוֹא, דרישתנוּ המדינית העיקרית והראשוֹנה.

ושוֹאלים אנוּ את בּאי-כּוֹחוֹ של העם היהוּדי: הֶעשׂוּ את כּל אשר בּיכָלתם וסמכוּתם, כּדי להגן עלינוּ מפּני הנפת הגרזן על חוּט השדרה של תנוּעתנוּ וּבניננוּ – הלא היא העליה?

כ“ב תמוז תרפ”ה (14.7.1925)