[לֹא הֶאמִין אָמוּן] / ר' יהודה הלוי

לֹא הֶאֱמִין אָמוּן עֲלֵי תּוֹלַעַת,

כִּי אַחֲרִיתוֹ לִהְיוֹת תּוֹלַעַת.

יָסֹב זְמָן אֶת‑ כּוֹס עֲדָנָיו עַל אֱנוֹשׁ,

מִתְנַכְּרָה לָהֶם – וְלִי מוּדָעַת.

הֵם טָעֲמוּ טַעְמָהּ וְאָמְרוּ לִי “דְּבַשׁ!”

וְאֶטְעֲמָה וָאֹמְרָה “קֻבָּעַת”.

הַחוֹשׁבִים כַּסְפָּם לְעֵץ חַיִּים – וְעַל

כֵּן יִיְרְאוּ לִנְגֹּשׂ בְּעֵץ הַדָּעַת.

הַחֵרְשִׁים שִׁמְעוּ – וְאַשְׁרֵי אִישׁ אֲשֶׁר

דּוֹבֵר עֲלֵי אֹזֶן וְהִיא שׁוֹמָעַת –

אֵיךְ תַּחְשְׁבוּ חָכְמָה כְּגַחֶלֶת? וְלוּ

עָלְתָה בְיֶדְכֶם – הָיְתָה טַבָּעַת.

אֵיךְ יִטְרְפוּהָ אוֹהֲבִים לָנוּם? וְאֵל

בָּרָא כְפִירֵיהֶם בְלִי מַלְתָּעַת!

אֵיכָה חֲמוֹרִים רוֹבְצִים יוּכְלוּ שְׂאֵת

מַשָּׂא – וְהֵם נִלְאוּ שְׂאֵת מַרְדָּעַת?

חֶבְרַת בְּהֵמוֹת כּוֹרְעָה תָמִיד לְמוּל

הַקִּיר – וְלֹא יוֹדְעָה לְמִי כוֹרָעַת.

אִם בֶּאֱלֹהִים נִשְׁבְּעָה, אַל תַּאֲמֵן!

כִּי בַאֲשֶר לֹא יָדְעָה נִשְׁבָּעַת.

“סוּר” אָמרוּ לָאֵל, וְסוֹד דָּתוֹ וְסוֹד

דַּעַת דְּרָכָיו מֵאֲנוּ לַדָעַת.

לֹא יִצְלְחָה בַעְדַת מְשֻׁגָּעִים אֲבָל

אִישׁ יַהֲפֹךְ נַפְשׁוֹ לְמִשְׁתַּגָּעַת!

כִּמְעַט בְּעָנְיָהּ אָבְדָה נַפְשִׁי בְּעָם

נָשׂאוּ לְרוֹם קַרְנָם, וְהִיא נִגְדָּעַת ‑

לוּלֵי פְנֵי מֵאִיר אֲשֶר בּוֹ הָיְתָה

שׁוֹגָה בְאַהְבָתָהּ וּמִשְׁתַּעְשָׁעַת.

שַׂמְתִּיו מְקוֹם זֶרַע – ומָצָאתִי קְצִיר

חֶסֶד, תְּבוּאַת אַהֲבָה נִזְרָעַת,

יָדָיו כּעֵץ חַיִּים, וְעֵץ דַּעַת בְּפִיו,

פָּנָיו – פְּנֵי חַמָּה בְּלִי שׁוֹקָעַת.

רוֹאִים מְעַט שָׁנָיו וְרֹב שִׂכְלוֹ – וְלֹא

רָאוּ לְפָנָיו תֹּם בְּלִי מִגְרָעַת!

הֵן יֹאְמְרוּ, כִּי יֶחֱזוּ גֶפֶן יְקָר

“אֵי נִמְצְאָה כָזֹאת וְאֵי נִטָעַת?”

לוּ אֶת‑ אֲבוֹתָיו יֶחֱזוּ, אָז יֹאְמְרוּ

“הִיא מַעֲלָה מֵאָב לְבֵן נוֹסָעַת.”

יֵאוֹת כְּבוֹד אָבִיו עֲטֶרֶת לוּ, כְּמוֹ

תֵּאוֹת עֲלֵי רֹאשׁ אַהֲרֹן מִגְבָּעַת!