אוֹרֵחַ / יחיאל מר

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

קַבֵּל נָא אֶת פָּנָיו כְּמוֹת שֶׁהֵם,

תֵּן לְבֵיתְךָ הַצַּר לְהִתְרַוֵּחַ;

שַׁטַּח אֶת מַרְבַדֶּיךָ לָאוֹרֵחַ,

פְּרֹס לַחְמְךָ וְאַל תִּשְׁאַל לַשֵּׁם.

יֵשֵׁב עִמְּךָ שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה — —

כָּל שֶׁבָּהוּל הָיָה יְהִי רוֹגֵעַ,

וּמְזָוְךָ מָלֵא — לֹא יִגָּרֵעַ

אִם רַק בִּינוֹתָ לִדְמוּתוֹ לְאָהֳבָהּ.

וְהוּא סְבִיבְךָ בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם —

הָאוֹר הַמְכַלְכֵּל אֶת שׁוּרוֹתֶיךָ,

הַצָּר בְּאֵין רוֹאִים בְּצוּרוֹתֶיךָ

עַד הֱיוֹתְךָ דְּפוּסִים לְיַהֲלוֹם.

וְאַל תַּפְצִיר. לְמַד תַּגִּים-תַּגִּים;

אַךְ מִשֶּׁלוֹ הָשֵׁב מְלוֹא הַשַּׁעַר — —

בֵּינְתַּיִם הַחֻרְשָׁה הָפְכָה לְיַעַר

וְהֶהָרִים שֶׁבַּחַלוֹן כֻּסּוּ שְׁלָגִים.

תֵּשֵׁב עִמּוֹ עוֹד קָט לִנְדָבָה.

אוֹרְחוֹ הָיִיתָ. הוּא אֲדוֹן הַבַּיִת.

זֶה כֹּה מוּבָן. חָלְפָה תְּקוּפַת הַקַּיִט —

גַּם מִשֶּׁלְךָ הָיָה חֻמָּה וּזְהָבָהּ.