עַל-יַד סָבוֹ הַנֶּכֶד,

הַבֵּן לְיַד אָבִיו -

יַחְדָּו אָרְגוּ מַסֶּכֶת

פְּלָאַיִךְ, תֵּל-אָבִיב.

אַךְ יֵדַע סָב וָנֶכֶד

וּלְאָב וּלְבֵן יֻגָּד:

לֹא תַמָּה עוֹד הַמְּלֶאכֶת;

עוֹד לֹא רָפְתָה הַיָד.

בִּצְעֹק הָעָם לַיֶּשַׁע,

וּבְבֹא הַקּוֹל: “מַלֵּט!”

שִפְלוּת יָדַיִם פֶּשַׁע

וַעֲצַלְתַּיִם חֵטְא.

וְזֹאת לַדּוֹר אַחֲרֵינוּ:

בִּשְקֹד וּבַעֲמֹל

תְּבֹרַךְ מָחֳרָתֵנוּ

פִּי שֶׁבַע מִן הַתְּמוֹל.

כִּי בִרְכַּת אֵל יֵשׁ חֵלֶף

עֲמַל בָּנִים וְאָבוֹת:

אֶחָד יְהִי לְאֶלֶף

הָאֶלֶף– לִרְבָבוֹת.

חֲזַק וֶאֱמָץ! קָדִימָה

בְּלִי חַת לִקְרַאת הָאוֹר!

עַד תֵּל אָבִיב נָשִׂימָה

לִמְשׂוֹשׂ כָּל-דּוֹר וָדוֹר.

ט“ז אייר תרצ”ד