עַל-יַד סָבוֹ הַנֶּכֶד,
הַבֵּן לְיַד אָבִיו -
יַחְדָּו אָרְגוּ מַסֶּכֶת
פְּלָאַיִךְ, תֵּל-אָבִיב.
אַךְ יֵדַע סָב וָנֶכֶדוּלְאָב וּלְבֵן יֻגָּד:
לֹא תַמָּה עוֹד הַמְּלֶאכֶת;
עוֹד לֹא רָפְתָה הַיָד.
בִּצְעֹק הָעָם לַיֶּשַׁע,וּבְבֹא הַקּוֹל: “מַלֵּט!”
שִפְלוּת יָדַיִם פֶּשַׁע
וַעֲצַלְתַּיִם חֵטְא.
וְזֹאת לַדּוֹר אַחֲרֵינוּ:בִּשְקֹד וּבַעֲמֹל
תְּבֹרַךְ מָחֳרָתֵנוּ
פִּי שֶׁבַע מִן הַתְּמוֹל.
כִּי בִרְכַּת אֵל יֵשׁ חֵלֶףעֲמַל בָּנִים וְאָבוֹת:
אֶחָד יְהִי לְאֶלֶף
הָאֶלֶף– לִרְבָבוֹת.
חֲזַק וֶאֱמָץ! קָדִימָהבְּלִי חַת לִקְרַאת הָאוֹר!
עַד תֵּל אָבִיב נָשִׂימָה
לִמְשׂוֹשׂ כָּל-דּוֹר וָדוֹר.
ט“ז אייר תרצ”ד